מקרי רשלנות רפואית מתעוררים כשמטופל נפגע על ידי רופא, אחות או איש מקצוע רפואי אחר, שאינו מצליח לספק טיפול רפואי הולם.
למרבה המזל, רופאים ובתי חולים מבצעים מספר קטן של טעויות, אך גם בתוך המיעוט הקטן של המקרים, סוגי שגיאות מסוימות צצות לעיתים קרובות יותר מאחרות.
העדר אבחנה הולמת של לקות למידה, למשל, וקביעת טיפול שגוי למצב רפואי או נפשי אחר שלמעשה אינו קיים, עשויה להיות בעלת השלכות משמעותיות על מצבו של המטופל.
יש לזכור כי יש להבחין בין רשלנות רפואית רשמית לבין מקרים בהם המטופל אינו מרוצה מההליך שבוצע או מתוצאותיו. על מנת לעמוד בהגדרה המשפטית של רשלנות רפואית, הרופא חייב להתרשל בדרך כלשהי, כלומר, כשאינו מיומן, או כשהרכיב תכנית טיפול שנתן הייתה שגויה.
מניעת רשלנות רפואית בתפיסת לקות למידה מתחילה בהבנת הגדרה מדויקת לגבי מה כוללות הפרעות אלו, ומה אינן כוללות.
לקות למידה היא מונח שקל ונוח להחליף עם הפרעות אחרות
לקות למידה אין פירושה מצב אחד, אלא זהו מונח לקטגוריה הכוללת מגוון נרחב של הפרעות פרטניות אשר יוצרות מכשולים אמיתיים להצלחה בלימודים, בעבודה ובחיים. זהו מונח מטרייה המצביע על חולשות בתחומים כגון קריאה, כתיבה, איות, מתמטיקה וסוגי כישורים אחרים, כשהליקויים נובעים מדרכים לקויות או בלתי יעילות של עיבוד המידע במוח.
בהגדרתם, אנשים עם לקות למידה אינם נאבקים עם תחומי למידה בשל אינטליגנציה נמוכה, שיטות הוראה לקויות, חוסר מוטיבציה או עצלנות. יכולות ההישגים שלהם הן בלתי צפויות ובלתי מוסברות ומסיבה זו, לעיתים קרובות, המונח אינו ברור לחלוטין לאנשי רפואה ולכן נקבעות אבחנות שגויות ונרשמים טיפולים מוטעים.
חשוב לציין כי בדרך כלל המונח מבולבל אף עם מספר הפרעות אחרות, כך שיש להעמיד דברים על דיוקם. לקות למידה אינה כוללת בעיות הנובעות מהפרעות תקשורת, מוגבלויות חזותיות או בעיות תנועה, למרות שתלמידים עם סוגי הפרעות אלו, עשויים להיות מאובחנים גם עם לקויות למידה.
הלקות אינה כוללת מוגבלויות שכליות שבעבר נקראו פיגור שכלי, הפרעה רגשית או הפרעת הספקטרום האוטיסטי, אם כי ילדים המאובחנים בקטגוריות אלו עשויים לסבול גם מלקויות למידה.
הלקות אינה נגרמת כתוצאה מגורמים תרבותיים, סביבתיים או כלכליים, ואינה שם נרדף להפרעת קשב וריכוז, למרות שהיא מתרחשת במשותף לעיתים קרובות עם אותן תכונות. זהו מצב הדורש הדרכה ותמיכה מקצועית ממוקדת וזהירה. אך כאן טמון ההבדל המשמעותי: הפרעות קשב וריכוז ניתנות לטיפול עם תרופות. לקות למידה אינה יכולה להשתפר עם תרופות.
לקות למידה אינה מאובחנת בקלות
לא קיימת דרך קלה ומהירה לקביעה אם ילד סובל מלקות למידה. אין בדיקת דם או צילום רנטגן הניתנים לביצוע, וגם הטכנולוגיות המתוחכמות ביותר כגון סריקות מוחיות ומחקרים גנטיים אינם מסוגלים, עדיין, לחזות לקות למידה.
מה שכן ידוע הוא שלקות זו עוברת בתורשה, וכי היסטוריה של קשיי לימודים במשפחה עשויה להוות אינדיקציה לסיכון. קביעה אם ילד סובל מלקות למידה היא תהליך הנפרש על פני תקופת זמן וחייב לכלול מידע ממקומות מרובים.
הורים צריכים לספק את רשמיהם ומידע לגבי ההיסטוריה המשפחתית. מחנכים צריכים להציע מידע מפורט לגבי התקדמות הילד ויכולת תגובתו להוראות. מומחים צריכים לתעד ביצועי הערכות שנועדו לנצל מיומנויות אקדמיות והדרכים בהן ילד מעבד מידע. גורמים אחרים הנשקלים הם תשומת לב, התנהגות והיסטוריה רפואית.
בתחום הקריאה, למשל, יש לצפות לאוצר מילים איטי או מוגבל, קשיי חריזה, בעיות במיפוי צלילי אותיות לצורות המקבילות שלהן. אלו עשויים להיות כל סימני האזהרה המוקדמים של דיסלקציה, לקות למידה פרטנית בקריאה.
מידע נוסף בנושא רשלנות רפואית באתר blinds.org.il