לקויות למידה

היפרלקסיה

היפרלקסיהילדים הסובלים מהיפרלקסיה מבטאים פעמים רבות סוג של פרדוקס מסוים. בעוד שהם בעלי יכולת קריאה מפתיעה, לעיתים אפילו פנומנלית, הם עשויים להראות קושי משמעותי ביכולת ההבנה ובכישורי הלמידה.

בעוד שמונחים כמו דיסלקציה, לקויות למידה, אוטיזם ואפילו אספרגר הפכו לנפוצים יחסית, היפרלקסיה – מונח שכולל בתוכו לא מעט מרכיבים המצויים בקרב בעלי אוטיזם ולקויות למידה, נותר יחסית בצל. ייתכן שמדובר בשל השכיחות הנמוכה יותר של מצב זה ויתכן שהדבר נובע מכך שהיפרלקסיה מאובחנת פעמים רבות בשילוב עם תסמונות אחרות שנחשבות לידועות ומוכרות יותר.

לומדים לקרוא בעצמם

ישנם ילדים הסובלים מהיפרלקסיה ואשר מאובחנים בשלב כלשהו גם כבעלי אוטיזם, לעיתים כבעלי תסמונת אספרגר או דרגה מסוימת של הקשת האוטיסטית. עם זאת, חשוב להבין שלמרות שיש אפיונים משותפים, הרי שלעיתים הם זמניים וחולפים עם הגיל. המאפיין המרכזי של בעלי איפרלקסיה אינו קושי אימננטי ביכולות ובכישורים חברתיים כי אם מיקוד והתמקדות בשפה ובפרט – בשפה הכתובה.

הורים לילדים שאובחנו כבעלי היפרלקסיה מספרים שהילד או הילדה גילו עניין באותיות ובמילים בגיל צעיר, לעיתים צעיר להפליא. זאת ועוד, הילדים הללו לומדים בעצמם כיצד לקרוא אותיות ומילים והדבר מלווה בהתנהגות אובססיבית כלפי כל דבר כתוב. הילדים מרגישים צורך לקרוא כל דבר שהם נתקלים בו –לרבות שלטי פרסומות, עלונים, כתוביות, חוברות.

מכיוון שבגיל צעיר דומה שכל מה שמעניין את הילדים הוא הקריאה, דומה שהם אינם שמים לב לבני גילם ולאחרים, באופן המצופה מבני שכבת הגיל שלהם. עם זאת, אין לטעות ולבלבל את ההתנהגות הזאת עם התנהגות כשל בעלי אוטיזם או אספרגר. בחלק ניכר מהמקרים, עם העלייה בגיל יסתבר שההתנהגות החברתית הופכת לנורמטיבית יותר ולעיתים מתחלפת הגדרה והאבחון של אוטיזם בהגדרות אחרות, המאפיינות סוגים שונים של ליקויי למידה או קשיי ריכוז.

תפיסת השפה המדוברת

עד היום קיימת אי הסכמה בדבר הרקע להתפתחות היפרלקסיה. יש הסבורים שמדובר בעניין בעל אופי גנטי בעיקרו ויש המוצאים קווי דמיון עם לקויות למדיה בעלות רקע נוירולוגי. הדבר החשוב והמעניין הוא שלצד היכולת המרשימה בזיהוי מילים, אותיות וספרות ולצד היכולת ללמוד ולסגל את יכולת הקריאה אפילו ביותר משפה אחת באופן עצמאי, קיימת יכולת נמוכה בתפיסה והתאמה.

בין השאר, קיים קושי בשימוש בשפה המדוברת, במיוחד בהקשר המקובל. מומחים רבים קושרים את הקשיים הללו בנטייה של הילד להשקיע משאבים ניכרים במה שמעניין אותו במיוחד – זיהוי אותיות ומילים, אך ללא הקשר חברתי.

בקרב ילדים המאובחנים כהיפרלקסים ניכרת התנהגות הדומה לבעלי אוטיזם ולעיתים גם לבעלי הפרעות אחרות כגון חרדה. בקרב ילדים רבים ניתן לראות רתיעה ממגע פיזי, חשש מאנשים חדשים ולא מוכרים, קשיים להתרכז כמצופה.

עם העלייה בגיל, כאשר הילד מצליח לשפר את יכולת ההבנה, כאשר קשיי השפה המדוברת הולכים ומנמוגים כך הולכות ונעלמות גם ההתנהגויות המאפיינות בעלי אוטיזם את תסמונות דומות כגון אספרגר שמראים רמת שיפור הרבה יותר מדודה ופחות מהירה.

סבלנות ושילוב חברתי

השיפור במצבו של ילד המאובחן כהיפרלקסי יושג פעמים רבות משילוב של אסטרטגיות התמודדות מגוונות. ראשית, חשוב שלא למנוע מהילד להמשיך ולקרוא, גם אם הדבר נתפס כאובססיה. מניעה כזאת רק מגבירה ומעצימה חרדה.

שנית, ניתן להשתמש באסטרטגיות של למידה מתקנת, שימוש במשחקים לשיפור ההבנה והשפה המדוברת. ניתן לעשות שימוש ברצון הבלתי פוסק לקרוא על מנת להעביר מסרים רצויים – ניתן למשל לכתוב שלטי תזכורת בבית או לספק חומרי לימוד כתובים.

כיום נהוג לעשות שימוש במחשב אך לא פחות חשוב – לעודד את הילד להשתלב בחברת בני גילו, בתדירות עולה ובסביבה בטוחה.

Exit mobile version