הקשר שבין הפרעות קשב וריכוז (ADD) לבין יצירתיות עולה פעמים רבות, גם בגלל העובדה שכמה מהמוחות המבריקים בהיסטוריה האנושית זוהו ככל הנראה כסובלים מהפרעות קשב וריכוז: אלברט איינשטיין, ליאונרדו דה וינצ'י, תומאס אדיסון, ביל גייטס ואחרים.הטענה היא שאנשים בעלי ADD נוטים להיות יצירתיים ופורצי דרך, ולו מכיוון שהם הופכים את חסרונות הבעיה ליתרון של ממש. במאמר הבא נראה לכם שהקשר הזה אינו חד משמעי, גם אם סביר להניח שיש דברים בגו.
קראו עוד על: מפורסמים עם ADD
כיצד ADD מפתח את היצירתיות אם בכלל?
בין הפרעות קשב וריכוז לבין יצירתיות נעשים קישורים רבים, הנוגעים גם למקרים בהם מאובחנת היפראקטיביות לצד הפרעות הקשב והריכוז (ADHD). הסיבה הראשונה היא שאנשים בעלי הפרעות קשב וריכוז נוטים להיות בעלי חשיבה מפוזרת ואסוציאטיבית, אשר בשילוב עם דמיון הפועל שעות נוספות עשויים להביא לפרצי היצירתיות המדוברים. מה שחשוב להדגיש הוא שאותן התכונות בדיוק קיימות אצל אנשים הנחשבים ליצירתיים, דמיון שמסביר מדוע הפרעות קשב וריכוז נחשבות לסממן של יצירתיות.
מן העבר השני של המשוואה, חשוב לציין שיש הסבורים שלא מדובר בקשר ישיר של סיבה ותוצאה, אלא פשוט בדמיון הקיים בין שני טיפוסי האנשים האלה. במילים אחרות: אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ואנשים יצירתיים הם דומים, להבדיל מהטענה שעצם הפרעות הקשב והריכוז מעודדות אצלם את היצירתיות.
מאפיין נוסף שעשוי להצביע על הקשר בין ADD ליצירתיות קשור לעובדה שהסובלים מהפרעות קשב וריכוז נוטים פעמים רבות להתקשות לסיים דברים. הם עוברים בין משימות, אבל הדמיון שלהם מביא לכך שהם סבורים שתמיד יש מקום לשינוי ולשיפור. זוהי תכונה הקיימת אצל לא מעט מהמוחות היצירתיים שידע העולם שלנו, כפי שניתן לראות לדוגמא בעולם האומנות – בו יש הסבורים שיצירה לעולם לא מסתיימת.
המטרה: לעודד את היצירתיות
הפרעות קשב וריכוז מזוהות במידה רבה עם ילדים, אם כי גם בגילאים מבוגרים יותר האדם צפוי לסבול מהבעיה (מה גם שאצל חלק מהאנשים האבחון עצמו נעשה בגילאים מאוחרים יחסית). אם מניחים שכן ישנו קשר בין ADD ליצירתיות, ומתייחסים לכך שיצירתיות היא תכונה חיובית מאוד – במיוחד בגילאים צעירים – עולה השאלה האם בכלל ניתן לטפל בתסמיני הפרעות הקשב והריכוז אבל מנגד לא לדכא את היצירתיות.
מדובר בנושא טעון שמעורר לא מעט מחלוקות בין מומחים, ושככל הנראה אין לו תשובה חד משמעית. טענה שעולה לעיתים היא שהתרופות המשמשות כיום לטיפול ב-ADD, ובעיקר הריטלין ודומיו, אמנם מקטינות את תסמיני אבל כוללות תופעות לוואי פוטנציאליות לא נעימות עבור האדם המשתמש בהן. אחת התופעות האלה, לפי הסבירה, היא דיכוי היצירתיות. עובדה זו מוסיפה עוד שמן למדורה הרותחת של הדיון על הריטלין, סוגיה מעוררת מחלוקת ציבורית עם דעות לכאן ולכאן.
רבים ימליצו בהקשר הזה כן לפעול על מנת לצמצם את תופעות הפרעות הקשב והריכוז, ולו מכיוון שהן עשויות להשפיע לרעה על הישגיהם של הסובלים מהבעיה בלימודים ובעבודה, מקשים על ניהול חיי חברה ומשפחה ועוד. כיום, עם עליית המודעות לנושא והעלייה באחוז המאובחנים בחברה, מוצעים טיפולים טבעיים, אלטרנטיביים וטיפולים התנהגותיים שעשויים לטפל בהפרעת הקשב והריכוז, אך בסיכון מופחתת בהשוואה לריטלין ולתרופות דומות. לעיתים דווקא שילוב בין כמה תרופות עושה את ההבדל ומאפשר יצירת השילוב האידיאלי, המותאם באופן אישי לאדם.
