לקות כתיבה: מהם הסוגים השונים של לקות זו?

שתי לקויות הלמידה הנפוצות והמוכרות ביותר הן הדיסלקציה, שפוגעת בעיקר במיומנויות של קריאה, והדיסגרפיה, שהינה לקות בכישורי הכתיבה.

לקות כתיבה יכולה להופיע במגוון של צורות ושל חומרה. ישנם ילדים (ומבוגרים) שלא מצליחים לכתוב כלל, שכתב היד שלהם אינו קריא או מלא שגיאות, ושפעולת הכתיבה דורשת מאמץ גדול מהרגיל.

סוגים של לקות כתיבה

כמעט אצל כל מי שמאובחן כסובל מדיסגרפיה, ניתן להבחין בקושי רב בביצוע פעולת הכתיבה, בכתב יד מסורבל, ובשגיאות כתיב. ובכל זאת, ניתן להפריד את הדיסגרפיה לסוגיה. שתי הקבוצות העיקריות הן דיסגרפיה מרכזית ודיסגרפיה פרפריאלית.

דיסגרפיה מרכזית: דיסגרפיה שהמקור שלה הוא בתהליכים הקוגניטיביים המרכזיים של תהליך הכתיבה. ישנם מספר סוגים של דיסגרפיות מרכזיות:

1. דיסגרפיית שטח: עקב לקות במסלול הקוגניטיבי הלקסיקלי, ישנה פגיעה בכתיבה של מילים שהכתיבה שלהן לא רגילה, והחלפת אותיות בעלות צליל דומה.

2. דיסקרביה: קושי לרכוש מילים חדשות בלקסיקון של הכתיבה, ולכן רכישה איטית של הכתיבה והסתמכות רבה מידי על הצליל של המילה, שגורם לכתיבה של מילים דומות בצליל, והפרדה של מילים למספר חלקים.

3. דיסגרפיה עמוקה: תופעות נדירות יותר של החלפה של מילים שלמות שקשורות בתוכן ולא בצליל בעת כתיבה, כמו גם שגיאות כתיב חמורות וקושי באיות של מילים, כולל מילים מוכרות.

דיסגרפיה פרפריאלית: דיסגרפיה שהמקור שלה הוא בתהליכים הקוגניטיביים הפרפריאלים של תהליך הכתיבה. ישנם מספר סוגלים של דיסגרפיות פרפריאליות:

1. דיסגרפיה של זכרון לטווח קצר: מתבטא בשגיאות כתיב רבות, כולל החלפה של אותיות, השמטה של אותיות, הוספה של אותיות מיותרות במילה ושיכול אותיות.

2. דיסגרפיה של השמטה: מתאפיינת בהתעלמות מהאותיות שבקצה המילה, ואי כתיבתן.

3. דיסגרפיה בכתב היד: הדיסגרפיות שתוארו עד כה מופיעות בכל צורה של כתיבה (ביד או בהדפסה). ישנה דיסגרפיה שמתאפיינת בכתב יד בלתי קריא, ןבעייה בעיצוב של האותיות. לעיתים הילדים מחליפים אות באות דומה זה (ז ו-ג, למשל), או כותבים צורה שאינה דומה לשום אות.

אבחון של לקות כתיבה

אבחון מוקדם של לקות כתיבה חשוב על מנת לזהות את הקושי של הילד, ולסייע לו לפני שהקושי מתרחב והופך לבעל משמעות גדולה מידי הן על תפקודו האקדמי של הילד, והן על בטחונו ודימויו העצמי.

בדרך כלל נשלחים ילדים לאבחון כאשר הם מפגרים אחרי חבריהם ברכישת מיומנויות כתיבה, כאשר כתב היד שלהם אינו קריא בעליל, או כאשר הם ממשיכים לכתוב בשגיאות כתיב משמעותיות, בהשוואה לילדים אחרים. האבחון נעשה על ידי מרפא בעיסוק, או אדם אחר שהוכשר באבחונים דידקטים.

המאבחן מסתכל על אופן הכתיבה ביד ובהקלדה, ובוחן את צורת הכתב, שגיאות הכתיב והמאמץ המושקע בכתיבה. יש לזכור שפעמים רבות מופיעות אצל ילד אחד יותר מלקות למידה אחת, וחשוב לערוך אבחון מקיף על מנת לבחון האם הקושי בכתיבה נובע מדיסגרפיה, או מלקות אחרת (למשל, דיסלקציה שפוגעת בכישורי הקריאה, משפיעה מאוד גם על היכולת לכתוב היטב).

טיפול בלקות כתיבה

ילדים הסובלים מלקות כתיבה זקוקים להוראה מתקנת, לתמיכה ולסיוע, על מנת שהלקות שלהם לא תפגע ביכולות האחרות, שעשויות להיות גבוהות מאוד. הטיפול הנחוץ לכל ילד תלוי בסוג הדיסגרפיה שיש לו, וסוג הקושי אותו הוא מתאר.

הוראה מתקנת יכולה לסייע לילדים לרכוש מילים נוספות ללקסיקון הכתיבה, כמו גם אימון ותרגול של פעולת הכתיבה.

לעיתים מלמדים את הילדים רמה גבוהה יותר של בלשנות, על מנת שיכירו את חוקי הכתיב ויוכלו להסתמך גם עליהם בכתיבה (ולא רק על היכרות וזיכרון, כמו שעושים מי שאינם סובלים מלקויות כתיבה).

שימוש בטכנולוגיה מסייעת והקלות נפוץ מאוד: מעבדי תמלילים, מקלדות, הגדלה של טפסי בחינה, תוספות זמן והתעלמות משגיאות כתיב, עשויים להיות משמעותיים ביותר עבור ילדים הסובלים מלקויות כתיבה.