מגמת העלייה בשיעור הילדים המאובחנים כהיפראקטיביים נמשכת באופן מתמיד בשנים האחרונות, זאת לאור העובדה כי בעבר ילדים אשר סבלו מהיפראקטיביות לא אובחנו ונחשבו כשובבים במיוחד.
כיום ברור לכל כי מדובר בתופעה הדורשת אבחון והתייחסות מתאימים.
חשיבות האבחון גדולה נוכח העובדה כי התופעה עלולה להקשות על הילד ולהעמיד אותו בפני קשיים אשר אין ביכולתו להתמודד עמם בכוחות עצמו והוא עלול להישאר מאחור ביחס לחבריו תוך פגיעה ביצירת קשרים חברתיים תקינים והתפתחות רגשית תקינה.
תסמינים גלויים ונסתרים
היפראקטיביות נתפסת לרוב כתזזיתיות וחוסר שקט ואכן אלה הם חלק מתסמיני התופעה, אולם אינם היחידים. היפראקטיביות יכולה להתבטא באופנים נוספים אשר אינם ניתנים להבחנה בקלות בעוד שהתסמינים המוטוריים גלויים לכל.
אחד התסמינים העיקריים בהיפראקטיביות היא חוסר היכולת בוויסות גירויים המתקבלים על ידי החושים כך שעלולים להיווצר מצבים רגשיים קיצוניים המתבטאים בהתייפחות במקום בכי רגיל, איבוד שליטה, התפרצויות זעם והתקפי פאניקה וחרדה.
סף גירוי נמוך
היפראקטיביות מתבטאת בקושי לקבל סמכות ולהישמע להנחיות, הילד ההיפראקטיבי מתקשה לעמוד בגבולות אשר מוצבים בפניו וזאת בשל סף גירוי נמוך המתפרש כעקשנות.
התחושה המתקבלת מהילד היא שהוא אינו מוצא את מקומו ואינו מרוצה מהמקום בו הוא נמצא, הילד סובל מעומס של גירויים מבלי יכולת לווסת אותם באופן תקין, תופעות אלה גורמות לצורך של הילד להיות בתנועה בלתי פוסקת והוא חווה את העולם ללא הבחנה בין חשוב לפחות חשוב.
תסמינים מרכזיים
היפראקטיביות היא חלק מהפרעה כרונית של הפרעת קשב וריכוז הפוגעת בכ-10% מהאוכלוסייה. התסמינים של התופעה רבים וחלקם מתבטאים באופן קיצוני יותר אצל אחדים לעומת אחרים, הבדלים הנובעים ממין הילד והיבטים אישיים וסביבתיים נוספים. לפי מומחים נוירולוגים ישנם תשעה תסמינים עיקריים המעידים על היפראקטיביות:
- מזיז רגליים וידיים, משחק בדברים בידיו ומתנועע על הכיסא.
- חוסר מנוחה וחוסר שקט מתמיד, "קוצים בישבן".
- יוצא מהכיתה לעתים תכופות לשתות או לשירותים.
- נחשב לדברן ומפטפט במהלך השיעור.
- מרעיש במצבים אשר אינם הולמים.
- קופץ ורץ בסיטואציות שאינן מתאימות.
- נטייה להתפרץ לדברי אחרים ולענות לפני תום הצגת השאלה.
- חוסר סבלנות וקושי להמתין לתורו.
- מפריע ומציק
השפעות תסמיני היפראקטיביות על איכות החיים של הילדים
ילדים הסובלים מהיפראקטיביות אינם מסוגלים לשבת בשקט, דווקא בסביבה רגועה ושקטה, התנהגותם מלווה בתזוזה מתמדת ואף בהתפתלות. הם מתקשים להתרכז במשימה אחת וחשים חוסר מנוחה מתמיד. הילדים ההיפראקטיביים נוטים לסבול מחוסר ריכוז ולפסוח על פרטים כך שנגרמות טעויות ושגיאות למשל בתרגילים בכיתה.
לעתים נראה שהילד אינו קשוב גם אם פונים אליו באופן ישיר ואינו מסוגל לעמוד בפני משימות הדורשות זמן, כך שילדים הלוקים בתסמונת ליקויי קשב, ריכוז והיפראקטיביות, נוטים שלא לסיים את שיעורי הבית והמטלות הנדרשות מהם. הילד ישתדל להימנע מפעילויות הדורשות מאמץ שכלי ממושך ועלולים לפתח נטייה לשכחה ואובדן של חפצים.
ברוב המקרים, תסמיני היפראקטיביות מופיעים בגיל חמש ומומלץ לפנות לייעוץ מקצועי לקבלת טיפול התנהגותי, כדי למנוע התפתחות של הפרעות נלוות חמורות כגון הפרעת חרדה, הפרעת התנהגות מרדנית או הידרדרות להפרעת התנהגות קשה העלולה להוביל לאלימות ולפגיעה בסובבים את הילד.
