לקויות למידה

מה ההבדל בין ADD ל-ADHD?

ההבדל בין ADD ל-ADHDהמונחים ADD ו-ADHD מתייחסים להפרעת קשב וריכוז שהיא הפרעה התנהגותית התפתחותית אשר לוקים בה 3%-5% מהילדים בעולם.

תסמיני התופעה מופיעים לרוב לפני גיל 7 ומתבטאים בהתנהגות אימפולסיבית קבועה ובחוסר תשומת לב בשילוב של מרכיב היפראקטיבי או ללא שילוב זה.

מינוחים מבלבלים

ההפרעה היא לרוב כרונית אשר כשליש מהמאובחנים בה בילדותם ממשיכים לסבול ממנה גם בבגרותם אולם הם מפתחים מנגנונים המאפשרים להם להתמודד עם הבעיה ומסייעים בידם לפצות על הליקוי.

המינוח אודות ההפרעה הינו מבלבל כאשר גם המונח ADD וגם המונח ADHD מתארים מצב של קשיי קשב וריכוז. למעשה שני המינוחים מתייחסים לאותה אבחנה רפואית וההתייחסות אליהן היא כאל תסמונת אחת.

המינוח הנכון – ADHD

המונח הרפואי אודות הפרעת קשב וריכוז הוגדר מחדש ומבטא מספר ביטויים שונים של אותה התסמונת. במהלך המאה ה-20 שונה המינוח בדבר ההפרעה אשר הכיל עד אז את המושג "נזק מוחי", נמצא כי הגדרה זו אינה נכונה ואף בעייתית. בשנות ה-80 איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי הגדיר הפרעת קשב כ-ADD, אך כעבור מספר שנים, לאור התפתחות באבחון, המונח השתנה ל-ADHD (הפרעת קשב והיפראקטיביות).

המונח ADD נחשב למיושן והוחלף ב-ADHD המייצג את התסמונת ותתי הסוגים הכלולים בה. כיום המונח הרפואי הנכון המייצג את הפרעת הקשב הוא ADHD.

סוגי ADHD

המומחים מבחינים בין שלושה תתי סוגים של ADHD:

הנתונים מראים כי כשליש מהסובלים מההפרעה לוקים בהפרעת קשב ללא התנהגויות היפראקטיביות אולם אין להשתמש גם במקרה זה במונח ADD למרות שעדיין ניתן להיתקל בטעות זו במינוח אודות תת סוג הפרעת קשב זו.

מבחינה רפואית אין להשתמש במונח ADD לתיאור הפרעת קשב מכל סוג שהוא אלא כל סוגי ההפרעה נמצאים תחת השם הכוללADHD  ונחלקים למספר סוגים, כיום המונח ADD נחשב לאבחון רפואי שגוי ומיושן שאין להשתמש בו.

תסמיני הפרעת קשב

חלק מתסמיני ליקויי הקשב מופיעים אצל כלל האוכלוסייה מדי פעם בפעם, אולם בקרב הסובלים מההפרעה תדירות הופעת התסמינים גבוהה והיא בעלת השפעה משמעותית על חיי הלוקים בה.

לצורך קביעת האבחון כהפרעת קשב על הליקוי להופיע במספר מסגרות כאשר האבחנה החד משמעית בידי מומחה בדומה לאבחנה פסיכיאטרית ואבחנות רפואיות אחרות  מתבססת על קריטריונים ברורים ומוגדרים האבחנה אודות ההפרעה מקבלת תוקף לפי סוגיה השונים על פי הקריטריונים הבאים:

היפראקטיביות ואימפולסיביות

על מנת להגדיר את הפרעת הקשב בשילוב של היפראקטיביות צריכים להופיע קריטריונים הכוללים ביצוע תנועות של מוללות בידיים או ברגליים, קימה במצבים בהם מצופה מהילד שישב, ריצה וטיפוס במצבים שאינם מתאימים לכך, הילד נמצא בתנועה בלתי פוסקת וחש קושי ליהנות מפעילויות פנאי פשוטות, דיבור ללא הפסקה.

אבחון אימפולסיביות כולל פליטת תשובות לפני תום השאלה, מתקשה לחכות לתורו, מפריע ומציק לאחרים. על מנת להגדיר את הפרעת הקשב גם כהיפראקטיבית יש למצוא כי התסמינים מופיעים בשתי מסגרות לפחות וחייבת להיות עדות ברורה אודות פגיעה תפקודית בבית או בבית הספר.

Exit mobile version