רבים טוענים כי ה-סממן המרכזי של העת הנוכחית, בעיקר עבור ילדים אבל ממש לא רק, הוא הפרעות הקשב והריכוז שנראה שאין אחד שחסין בפניהן.
שאלת האבחון של הבעיה אצל ילדים, כולל דרגת החומרה שלה, מקבלת תשומת לב ניכרת. הורים רבים שולחים את הילדים שלהם לאבחון מקצועי על פי אחת השיטות הנהוגות בתחום, לפעמים באופן עצמאי ולפעמים בהפניה של מורה או גורם חינוכי אחר.
מאמר זה מציג את אחת ההגדרות שאתם עשויים להיתקל בהן באבחון של הפרעות קשב וריכוז, והיא תסמונת "הילד הקופצני". ולא, מדובר כאן ביותר מ"סתם" מצב בו הילד שלכם מפגין שמחת חיים ומרבה להשתולל כדי להוציא אנרגיות.
מהי תסמונת הילד הקופצני?
תסמונת הילד הקופצני, ברמה הכללית מאד, היא מצב בו הילד מגלה פעילות יתר – כפי שאנחנו מזהים כיום עם הפרעות קשב וריכוז רבות. עיקר ההתייחסות כאן היא לטמפרמנט של הילד, כאשר מצב קיצוני לכאן או לכאן עלול להפריע לילד על ספסל הלימודים, ליצור אצלו קשיים מבחינה חברתית וכן הלאה.
מה שחשוב להדגיש הוא שתסמונת הילד הקופצני מתארת פעילות אשר בעיקרה היא עדיין בגדר הנורמה הידועה כיום. הילד אמנם יהיה תזזיתי ובעל טמפרמנט דינמי יותר מאשר ילדים אחרים, אבל עדיין לא נהוג לסווג זאת בתור הפרעת קשב וריכוז או היפראקטיביות פר הגדרה.
איך יודעים שזוהי תסמונת הילד הקופצני?
אבחנה מבדלקת היא אחד ממושגי המפתח בעולם הרפואה, והיא נוכחת גם במקרה של הפרעות קשב וריכוז. את האבחנה של בעיות קשב וריכוז מבצעים בדרך כלל בצורה קלינית, תוך כדי מעבר של המבחנים השונים הידועים כיום. הגבולות בתחום הזה הם מטושטשים בין מצבים שצריכים להיות פר הגדרה ADHD לבין מצבים שהם אמנם מעלים סימני שאלה, אבל לא בהכרח קשורים להפרעות קשב וריכוז.
כך, למשל, לצד תסמונת הילד הקופצני ניתן להצביע על מצבים רגשיים שונים, פגיעות בחושי הילדים, קשיים התפתחותיים, חרדות, קשיי הסתגלות ועוד. ה"תסמינים" של המצבים האלה עשויים להזכיר את הפרעות הקשב והריכוז, למשל מבחינת הפגיעה בהישגיות בלימודים או קשיי תקשורת, אבל מדובר בבעיות שונות שדורשות פתרון שונה.
כדי לאבחן את הבעיה נהוג להתבונן בתסמינים שמראה הילד אבל גם לבצע את אותם מבחנים שהוזכרו מעלה. לא הכל שחור או לבן בשדה המשחק הזה, אבל כן מומלץ לבצע בדיקות של מומחים לפני שמקבלים החלטה לכאן או לכאן.
עצה להורים: אל תניחו שזו תמיד הפרעת קשב וריכוז
יש להתייחס בנקודה הזו לגישה אחרת, שהיא נחלתם של הורים רבים – בצדק מבחינתם אבל לא בטוח שבאופן כדאי מבחינת הילדים שלהם. זוהי גישת ההחמרה, שקובעת שאם יש ספק אז אין ספק. במילים אחרות: חלק מההורים בוחרים להעניק לילד שלהם טיפול להפרעות קשב וריכוז בכל מקרה, כולל ריטלין שיש לו תופעות לוואי פוטנציאליות שאינן נעימות עבור הילד.
הם מנסים ללמוד על עצם הבעיה דרך האופן בו הילד שלהם מגיב לטיפול. אם המצב משתפר בלימודים, הם יסיקו שהוא סבל מראש מהפרעת קשב וריכוז. תסמונת הילד הקופצני יכולה להצריך טיפול מסוים, אם הילד מותח גבולות מדי או ההתנהלות החברתית והמשפחתית שלו נפגעת, אבל בדרך כלל הטיפול הינו התנהגותי.
כמובן שצריך להתבונן בתסמינים האחרים שמפגין אותו ילד ולשאול אותו מה בדיוק מפריע לו אם חוששים בכך: ילדים נוטים להסתיר דברים מהסוג הזה, אבל הורה יכול להסיק הרבה מסקנות בין השורות.
