מהי דיסגרפיה?
המונח דיסגרפיה מתייחס למספר סוגים של הפרעות בכתיבה. פעולת הכתיבה עצמה מצריכה פעילות קוגניטיבית מורכבת.
פגיעות שונות בפעילות מורכבת זו, גורמות לדיסגרפיות שונות ורמת הדיסגרפיה נקבעת על-ידי השלב המסוים בתהליך הקוגניטיבי אשר בו חלה הפגיעה, וכתוצאה מכך נוצר מצב שכל דיסגרפיה מתבטאת בצורות שונות של טעויות במהלך הכתיבה.
דיסגרפיה יכולה להיגרם כתוצאה מליקוי נוירולוגי או מוטורי. ובנוסף היא עלולה להיות התפתחותית או נרכשת.
מאפייני הדיסגרפיה
ישנם מספר סוגי ביטויים או מאפיינים של דיסגרפיה:
- כתב יד אינו קריא כאשר האותיות מעוצבות בצורה לא קבועה.
- חוסר קריאות המתבטאת בשגיאות כתיב, חוסר דיוק, איטיות בכתיבה והשקעת מאמצים רבים בה.
- כתב יד קריא והאותיות מעוצבות בצורה משתנה – קושי בשמירה על אחידות.
- יש מקרים שכתב היד סביר, אך הכתיבה איטית מאוד וכתב היד קטן למדי וכאמור, נדרש מאמץ רב לביצועו.
סוגי הליקויים
- מידת גיבוש צדיות – מאובחן כאשר הילד מחליף בין אותיות (למשל כותב "לדת" במקום "דלת"). ליקוי למידה זה נגרם כאשר ישנו חוסר בצד שהוא דומיננטי במוח והוא בעצם מפריע בתהליך המוקדם של לימוד הקריאה, הכתיב והכתיבה.
- הפרעה בשליטה בשריר היד – כאשר אנו כותבים אנו מפעילים את שריר היד – מכווצים ומשחררים אותו לסירוגין. הפרעה בכתיבה יכולה להיגרם גם מבעיות של חוסר שליטה בשריר זה ובמקרים אלו הביטוי יהיה כתיבה מאוד איטית ומאוד מאומצת.
- ארגון ותפיסת המרחב – הראייה הגרפית המרחבית לקויה והיא מתבטאת בכתיבה ללא ריווח בין האותיות עד כדי חוסר קריאות, צפיפות בין המילים ובין השורות ועוד. מדובר בסוג הלקות הנפוץ ביותר מבין המאובחנים כלוקים בדיסגרפיה.
השפעות הדיסגרפיה על תפקודים בחיים
בשלל מקרי הדיסגרפיה – הכתיבה דורשת השקעה גבוהה של אנרגיה, זמן יקר והתמדה.
דיסגרפיה מהווה בעיה מאוד מגבילה ומשפיעה על תפקודי הלמידה בשלבים השונים: מבית הספר היסודי והלאה וכן בעלת השלכות נרחבות על תפקוד לימודי, חברתי ותקשורתי.
במקרים רבים נוצר קושי משמעותי ברכישת הישגים אקדמיים או ביצוע תפקודים יומיומיים שקשורים בכישורי כתיבה.
הבעיות הנפוצות שנגרמות עקב דיסגרפיה הן הקושי ביכולת של הבעת רעיונות, לעיתים התלמיד שוכח מה בעצם רצה לכתוב כי תשומת ליבו מוקדשת למאמץ לזכור למשל באיזו צורה להחזיק את העיפרון. בנוסף יש קושי להשלים את עבודות הכיתה, שיעורי הבית וכן קושי למקד את הקשב.
דיסגרפיה מרכזית או פריפריאלית
ניתן לחלק את מקור הדיסגרפיה לשני סוגים עיקריים:
- דיסגרפיות מרכזיות: דיסגרפיות מרכזיות הן דיסגרפיות שמקורן פגיעה באחד השלבים המרכזיים של התהליך הקוגניטיבי שאחראי לכתיבה.
- דיסגרפיות פריפריאליות: דיסגרפיות פריפריאליות הן דיסגרפיות שמקורן פגיעה בשלבים הפריפריאליים של התהליך הקוגניטיבי אשר אחראי לכתיבה.
ככל לקות, חשוב שנאבחן אותה בהקדם, כדי לאפשר טיפול הולם ויעיל בדיסגרפיה – הרי מדובר בהשפעות שהן לא נעימות והחיים הופכים קלים יותר בכמה מובנים, לאחר שמתחילים בטיפול.
האבחון הוא בדרך כלל אבחון דידקטי, המתבצע על ידי מאבחן דידקטי או פסיכולוג חינוכי והטיפול יינתן בהתאם לסוג הדיסגרפיה שאובחנה. הוא יכול לכלול ריפוי בעיסוק, טיפול של קלינאית תקשורת או באמצעות תרגילים שונים.
מאמרים נוספים בנושא:
אבחון וטיפול בדיסגרפיה
אבחון וטיפול בדיסקלקוליה
בית ספר לילדים ליקויי למידה
