המונח דיסלקציה עבר במהלך השנים הרבה מאוד תהפוכות ושינויים. מקובל להניח שהבסיס ללקות הוא עצבי, נוירולוגי, כלומר קשור בצורה כזאת או אחרת לפעילות המוח.
דיסלקציה התפתחותית ידועה גם כסוג של ליקוי ממשפחת לקויות הלמידה, ששכיחותו גבוהה יחסית ביחס לליקויים אחרים.
בסקירה הנוכחית נבקש להתייחס לדיסלקציה ההתפתחותית כהפרעה המתבטאת בקשיי מרכזי בסיגול יכולת הקריאה. יש לציין שקושי זה צריך להתקיים במנותק מסיבות אפשרויות אחרות. ילד קטן שמתקשה לרכוש את יכולת הקריאה המצופה לגילו בשל רמת משכל נמוכה לא יאובחן כדיסלקטי. לעומת זאת, ילד שמאחר לרכוש את היכולת לקרוא אך מנת המשכל שלו תקינה, בהחלט עשוי לענות על ההגדרה של הלקות, בתנאי שאין גורמים אחרים שמפריעים לכך.
אתגר ושמו קריאה
מערכת החינוך המודרנית, שמאפשרת למרבית הציבור לרכוש את יכולתהקריאה והכתיבה עלולה ליצור רושם שזוהי יכולת טבעית, שקל ופשוט לרכשה. מומחים לחקר הדיסלקציה, בלשנים ופסיכולוגים התפתחותיים מספרים שהנחה זו מבוססת על טעות. בעבר רווחה ההנחה שיכולת הקריאה, בדומה ליכולת הדיבור, מבוססת על מנגנון טבעי.
ברגע שחושפים תינוק לשפה המדוברת, הוא ירכוש אותה גם ללא צורך בתהליך מודע של למידה. כך, הניחו בעבר, מתרחש גם בקריאה. אולם ההנחה שיכולת לקרוא היא עניין התפתחותי וטבעי מוטלת בספק רב ויש כאלה ששלו אותה באופן מוחלט.
הסובל מדיסלקציה התפתחותית, זה שמתקשה ומאחר ברכישת יכולת הקריאה מתקשה לא רק בשל ליקוי גנטי – נוירולוגי. הקושי נובע גם מכך שלא מדובר בתהליך טבעי, המבוסס על מנגנון מובנה. אפילו קריאה של סיפור פשוט או פריט מידע קצר מחייבת שימוש ביכולות של ניהול קשב, ביכולות גבוהות של זיכרון, יכולת הבנה והסקת מסקנות.
קריאה שוטפת ונכונה מחייבת כישורים חזותיים ולא פחות חשוב – קיום של אינטגרציה בכל כשרים, הכישורים ותחומים קוגניטיביים שונים. ליקוי בהיבט כלשהו יכול להפריע לרכישה נורמטיבית של יכולת הקריאה, גם כאשר ניתנים לילד תנאי לימוד נאותים, גם כאשר הוא מקבל גישה לטכניקות לימוד מקובלות וגם כאשר מנת המשכל שלו, כאמור, תקינה לחלוטין.
גם החוקרים מבולבלים
דווקא המחקר הרב שהתפרסם בנושא דיסלקציה בכלל וכן דיסלקציה התפתחותית בפרט, תורם לבלבול בקרב החוקרים והמטפלים עצמם, שמתקשים להסכים על דברים רבים. בלבול, אי בהירות ואי הסכמות נרחבות מצויים בכלל בתיאור ליקויי הלמידה השונים ואפילו כאשר ממקדים את הדיון באופי הליקוי כפי שבא לידי ביטוי בקריאה בלבד – לא שוררת הסכמה.
בחקר הדיסלקציה עוסקים פסיכולוגים קליניים, פסיכולוגים התפתחותיים, נוירולוגים, בלשנים ואחרים. מכיוון שחלק מרכזי של הליקוי בא לידי ביטוי בקשים ברכישת השפה, חשוב לראות שאפילו כאן יש הגדרות מטעות ומבלבלות. חלק מהחוקרים מגדירים את הדיסלקציה ההתפתחותית ככזאת שמובילה את הילד לקשיים ברכישת שפה בכלל. יש המגדירים את הקושי באופן ממוקד יותר – כקושי ברכישת השפה הכתובה, גם אם לא קיים קושי ברכישת השפה המדוברת בטווח הגילאים המקובל ובהתאם למשוער ביחס להתפתחות השכלית והרגשית.
חשוב להבין שהטענה שהתפתחות היכולת לדבר דומה להתפתחות היכולת לקרוא הולכת ומתבררת כשגויה. רבים מהילדים בעלי ליקויי הלמידה והדיסלקטיים מצליחים לרכוש את יכולת השיחה והדיבור בצורה סבירה ואפילו נורמטיבית. לעומת זאת, אלה המאובנים כדיסלקטיים מתקשים בצורה רצינית למדי כאשר עליהם לרכוש את היכולת לקרוא כראוי.
קריאה ופונטיקה
גישות חינוכיות מסוימות פועלות על פי ההנחה שלימוד הקריאה מבוסס על יכולת המוח לצלם את המילים ואת האותיות. גישה זו, ככל הנראה, לא נכונה והיא מזיקה במיוחד לתלמידים דיסלקטיים. שימוש בטכניקות של צלילים, יותר מאשר שימוש בצורת האותיות והמילים השונות, יוכל לסייע ולשפר את יכולת הקריאה, באופן מהיר וקל יותר.
