ילדים רבים נמנעים מקריאה: מדוע זה קורה ואיך לטפל?

לקויות למידה הן מגוון תופעות שגורמות לילדים, תלמידים ומבוגרים לקשיים במשימות בעלות אופי אקדמי או קוגניטיבי. הלקויות יכולות להופיע באופן סלקטיבי, או להופיע ביחד אצל אותו אדם, ולהשפיע על מגוון כישורים ויכולות. אחת הלקויות הנפוצות והמוכרות יותר הן לקות הקריאה. לקות קריאה כוללת בתוכה מגוון של מגבלות היוצרות, בסופו של דבר, קושי בהתמודדות עם טקסטים […]

ההבחנה בין הלקויות דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה

דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה הן לא בכרח לקויות הלמידה הנפוצות ביותר (לא כולן, על כל פנים), אך הן בהחלט נכללות בלקויות הבעיתיות ביותר, שגורמות למצוקה ולקושי בקרב תלמידים ומבוגרים. להלן, נבחן את שלוש הלקויות הנ"ל, את הדמיון ואת השוני ביניהן.

איך תדעו אם הילד שלכם זקוק לאבחון פסיכודידקטי ומה זה אומר?

אבחון מוקדם דיסלקציה הוא משמעותי ביותר על מנת לאפשר לילדים, שסובלים מקשיים אורגאניים, לקבל התייחסות הולמת, תנאי למידה מתאימים, סיוע, התאמות והקלות בדרישות האקדמיות. באופן די מובן, לא נערכים אבחונים לכלל הילדים במערכת החינוך. גם אין בכך צורך. לאבחון נשלחים ילדים כאשר נחשפים הקשיים שלהם, וכאשר נראה שמשהו לא עובד כשורה.

האם רפואה סינית עוזרת ללוקים בדיסלקציה להתמודד עם מצבם?

דיסלקציה היא לקות למידה נפוצה יחסית, שמתבטאת בעיקר בקושי לרכוש מיומנויות של קריאה. לקות בקריאה משפיעה, כמובן, על התפתחויות לימודיות נוספות של הילד – הוא עשוי להתקשות גם בכתיבה, לפגר אחר חבריו בלימודים באופן כללי (משום שאנרגיה רבה מופנית לפעולת הקריאה, ורק מעט נשאר כדי להבין מה שקוראים, להפנים, לזכור, ולבצע פעולות אחרות).

מה יכול להוביל ילד שנולד ללא לקות למידה לפתח דיסלקציה פתאום?

דיסלקציה היא לקות למידה, וכשאר לקויות הלמידה, נחשבת לתופעה מולדת, אשר סימניה והשלכותיה מופיעים בסביבות גיל גן חובה או תחילת הלימודים, ואז גם יש מקום להתערבות, טיפול וסיוע. ואכן, ברב המקרים אבחון של דיסלקציה נעשה בקרב ילדים בריאים לחלוטין, שמתחילים להפגין קשיים בולטים בתחומי הקריאה וההישגים האקדמיים.

אי איבחון דיסלקציה: למה זה קריטי לאבחן דיסלקציה בזמן?

המודעות ללקויות למידה בכלל ולדיסלקציה בפרט היא אלמנט חדש יחסית במערכות החינוך בארץ ובמדינות אחרות. רק לפני עשרים שנה, מספר המאובחנים כסובלים מלקויות למידה היה נמוך, וכמעט אפסי. המערכות לא הכירו היטב את התחום, משאבים לא הוקצו, ורב הילדים וההורים בכלל לא ידעו שיש להם בעיה "אמיתית".