לקויות קשב (ADD) הן האויב, לא הילד הסובל מהם, ולכן יש להתייחס אל ההתנהגויות הטובות של הילד מדי יום. מומלץ לחדול מחיפוש אחר אשמים ולהבין מה הורים יכולים לעשות, כשהם מגדלים ילד עם ליקויי קשב.
רוב ההורים טובים, אך אם הילד סובל מליקויי קשב, "טוב" לא יכול להיות מספיק. כדי להבטיח שהילד מאושר ומתנהג היטב כיום ובעתיד, יש ליצור סביבה ביתית שלווה, אתם חייבים להיות הורים נהדרים.
למרבה המזל, הורות נהדרת קלה לביצוע יותר מכפי שניתן לדמיין – כל מה שנדרש הוא מספר התאמות קטנות ושיטות להורות לילד עם ליקויי קשב, המשפיעות על האופן בו התקשורת עם הילד עובדת.
לקבל את העובדה שהילד, כמו כל ילד, אינו מושלם
לא קל לקבל שיש משהו שאינו לגמרי "בסדר" עם הילד. אך ילד שחש את הכעס של הוריו, ואת הפסימיות שלהם לגבי סיכויי הצלחתו, אינו צפוי לפתח את ההערכה העצמית ויכולות המיומנויות הנדרשות על מנת להפוך למבוגר מאושר המתפקד היטב.
מומחים לחינוך מיוחד מסבירים שכדי שילד ירגיש מקובל ונתמך, עליו להרגיש שהוריו סומכים על יכולותיו. ברגע שההורים לומדים לבחון את המתנות של ליקויי הקשב, היבטים כגון אנרגיה יוצאת דופן, יצירתיות ומיומנויות בינאישיות, הם יכולים להבחין בברק הטמון בילד.
לא להאמין לכל "החדשות הרעות" על הילד
כשצוות הנהלת בית הספר מדווח להורים על התנהגות "איטית" של הילד או חוסר מוטיבציה שלו, אין להניח להערות שליליות להרתיע מפני נקיטה בכל המאמצים על מנת לתמוך בצרכיו החינוכיים. אחרי הכול, ילדים עם ליקויי קשב יכולים להצליח אם הם מקבלים את הסיוע לו הם זקוקים.
פרופסורים לפסיכולוגיה מאוניברסיטת ליהיי בבית לחם, פנסילבניה, מסבירים שבעוד שזוהי עובדה נכונה שהמוח של הילד מתפקד באופן שונה, אך בהחלט יש לו את היכולת ללמוד ולהצליח בדיוק כמו כל ילד אחר. לכן יש לסייע לו עם סביבת למידה מוסדרת.
אין להגזים בחשיבות התרופות
אין ספק שילדים רבים עם ליקויי קשב מצליחים לשנות את התנהגותם באופן משמעותי כתוצאה מנטילת התרופה הנכונה. אך בשום אופן אין להתייחס לטיפול תרופתי כאל גישת הטיפול היחידה המשפיעה. גישה זו גורמת לילד לחשוב שהתנהגותו הטובה אינה קשורה למאמצים בהם הוא נוקט.
כאתם מבקשים מהילד שוב ושוב לא לעשות משהו והוא עושה אותו בכל זאת, הילחמו בדחף לשאול: "האם שכחת לקחת את התרופה הבוקר?" ואל תאיימו לעולם להגדיל את המינון של התרופות בשל התנהגות שאינה הולמת. אחריות ההורים היא להעביר את המסר הברור לפיו בעוד שתרופות משפרות את הכישורים שכבר יש לילד, הן אינן פותרות את כל בעיותיו.
לוודא את הבנת ההבדל בין משמעת ועונש
הורים לילדים עם ליקויי קשב נוטים להתלונן בפני חברים, בני משפחה או אפילו מטפלים על צעקות, איומים עונשים, נטילת צעצועים, ביטול טיולים, שוחד, ותחנונים כגישות התמודדות בהם הם נוקטים, ושום דבר אינו עובד.
זוהי גישת התמודדות שאינה יעילה. כל ילד שנחשף למגוון כזה של עונשים יהיה מבולבל. ואחת הגישות היעילות ביותר למשמעת, שהיא משוב חיובי, אפילו אינה מוזכרת. הורים רבים משתמשים במונחי 'משמעת' ו'עונש' לסירוגין. אך למעשה, אלו הם מונחים שונים ביותר. משמעת עדיפה כי היא מלמדת את הילד איך להתנהג.
החלופה לעונשים
יש להסביר לילד מהי התנהגות בלתי הולמת ולנתב אותו מחדש להתנהגות מקובלת, בשילוב עם חיזוק חיובי בכל פעם שהילד בוחר להתנהג היטב. העונש, לעומת זאת, משתמש בפחד ובושה על מנת לאלץ את הילד להתנהג כראוי.
לענישה יש בהחלט את מקומה. אך אין צורך להתעלל בילד באופן פיזי או מילולי, והעונש אמור לשמש כמוצא אחרון בלבד. לדוגמא, אם הילד ממשיך למשוך את הזנב של החתול למרות שנאמר לו שוב ושוב לא לעשות זאת, עליו להיענש.
השגת המשמעת הדרושה
השיטה הטובה ביותר להשגת משמעת אצל ילד עם ליקויי קשב היא באמצעות הרכבת תכנית פשוטה של שינוי התנהגות. התכנית צריכה להתאים לגיל, להכיל מטרות מציאותיות להשגה, ובהמשך הענקת תגמולים שיטתיים על כל הישג קטן, עד שההתנהגות הטובה הופכת לשגרה.
באמצעות התגמול של התנהגות חיובית, במקום ענישה על התנהגות שלילית, הורים מסייעים לילדם להרגיש מוצלח, ולהגביר את המוטיבציה שלו לעשות את הדבר הנכון.
לעולם לא להעניש ילד על התנהגות בה אינה מסוגל לשלוט
כשמבקשים מילד בן עשר להציע את מיטתו, ומספר דקות לאחר מכן מוצאים אותו שוכב על המיטה הלא מסודרת ומשחק בצעצועיו, מה ניתן לעשות? לתקשר עימו בחדות ולהכניס אותו למסגרת זמן קצובה?
זוהי אינה הגישה הטובה ביותר. במקרים רבים, ילד שסובל מליקויי קשב אינו מציית להוראות פשוט מפני שדעתו מוסחת מהמשימה הנדונה. חוסר יכולת לעקוב אחר הוראות הוא תסמין נפוץ של ליקויי קשב, הנחשב להיבט בו הילד אינו מסוגל לשלוט.
השלכות הענשה שאינה הולמת
כשהורים מענישים את הילד שוב ושוב על התנהגות בה אינו מסוגל לשלוט, הם מציבים אותו על המסלול הבטוח לכישלון. בסופו של דבר, הוא מפסיק לנסות לרצות את הוריו. הוא חושב: "למה לטרוח?" והיחסים בינו לבין ההורים סובלים כתוצאה מכך.
הגישה הטובה ביותר היא פשוט להזכיר לילד לעשות את מה שההורים ביקשו ממנו. עונש הגיוני אם ברור לחלוטין שהילד מתנהג באופן מתריס. למשל, אם הוא מסרב להציע את המיטה. אך תחילה יש להעניק לו את יתרון הספק.
להפסיק להאשים אנשים אחרים בקשיי הקשב של הילד
חלק מההורים נוטים לגלות פגמים בכולם מלבד בילדם. הם אומרים משפטים כגון "למורה הזה אין שליטה על הילדים בכיתה", או "אם המורה היה טוב יותר בהטלת משמעת, הבת שלי לא הייתה מתקשה כל כך בלימודים".
אנשים אחרים עשויים לתרום לבעיות הילד. אך ניסיון להצמיד את האשמה באופן בלעדי על אחרים, מעודד את הילד לבחור בדרך הקלה. למה עליו לקחת אחריות אישית על מעשיו אם הוא יכול להאשים מישהו אחר?
