הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה מוכרת בה לוקים 3-10% מהילדים, ורובם בנים. הפרעת קשב וריכוז יכולה להיות הפרעת קשב טהורה (ADD) או הפרעת קשב עם היפראקטיביות ואימפולסיביות (ADHD).
אצל כל אחד ההפרעה נראית אחרת ומושפעת ממגוון רחב של גורמים: פיזיולוגיים, רגשיים וסביבתיים- חברתיים. לכן, אבחון של הפרעת קשב וריכוז כולל שילוב אנשי מקצוע שונים מן התחום הדידקטי, הרגשי וגם הרפואי.
מאפייני הפרעת קשב וריכוז
כאשר ניגשים לאבחון מקיף של הפרעת קשב וריכוז, ישנם סימפטומים שונים שיש לבדוק האם שישה מהם לפחות מופיעים אצל הילד על פני תקופה של שישה חודשים לפחות. עם תסמינים אלה נמנים:
- קושי לבצע ולסיים מטלות גם אם ההוראות הובנו.
- קושי להתרכז בגירוי אחד.
- נטיה להסחת דעת בקלות.
- נטיה לבצע טעויות שנובעות מחוסר תשומת לב.
- ריחוף בזמן שיחה- תחושה של הצד השני שאותו אדם לא איתו.
- קושי בארגון מטלות או פעילויות.
- נטייה לאיבוד חפצים.
כשהתסמינים העיקריים מעידים על היפראקטיביות, יש לשים לב לתסמינים הבאים:
- תזוזות הרגליים והידיים בזמן ישיבה
- נטיה לרוץ ולטפס.
- התפרצות לתוך משפט או מתן תשובה לפני סיום השאלה.
- לעיתים- הפרעה או הצקה לאחרים.
שלילת סיבות אחרות להפרעה
אמנם ההפרעה בכללותה כוללת מגוון תסמינים, אך הגורם הראשוני להיווצרותה הוא פיזיולוגי. לכן, אבחון זה חייב לכלול גם אבחון של נוירולוג, פסיכיאטר או רופא אחר בעל ניסיון בתחום. תפקידו של אותו רופא הוא קודם כל לבצע סינון ולוודא שהתסמינים אינם נובעים מסיבה אחרת המהווה גורם הפרעה עבור הילד.
מיעוט שעות שינה למשל יכול להשפיע מאוד על יכולת הקשב והריכוז אך הטיפול הנדרש הוא בשינה ולא בהפרעת הקשב והריכוז שנוצרת כתוצאה מכך. כך גם כשישנן הפרעות בראיה ובשמיעה או כשהגורם להפרעה הוא מצוקה רגשית.
איסוף מידע וביצוע בדיקות
כיוון שלהפרעת קשב וריכוז יש פעמים רבות בסיס גנטי, הנוירולוג או הפסיכיאטר אוספים מידע לגבי הגנטיקה המשפחתית וההיסטוריה ההתפתחותית של הילד. מידע זה יכול להוביל בקלות רבה יותר אל הגורמים המרכזיים להפרעה, שיכולים להיות רבים ושונים אצל כל ילד וילד.
הרופא עורך בדיקה פיזית ונוירולוגית, עליו להתרשם מהיכולות הקוגניטיביות והלימודיות ובסופו של דבר להסיק מסקנות לגבי דרך הטיפול הטובה ביותר. לרוב ישתף הנוירולוג או הפסיכיאטר פעולה עם אנשי מקצוע נוספים כמו אנשי חינוך ופסיכולוגים ויעזר, כמובן, במידע שיקבל מההורים ומהמורים של הילד, בעיקר באמצעות שאלון קונרס הנותן תמונה רחבה יותר על תפקוד הילד בסביבתו הטבעית.
טיפול בהפרעה שנעשה על ידי נוירולוג או פסיכיאטר
פעמים רבות מלווה הטיפול בהפרעת קשב וריכוז גם בטיפול תרופתי. הפסיכיאטר או הנוירולוג הם הגורמים המוסמכים לתת טיפול תרופתי ולהחליט על סוג התרופה ועל המינון. הטיפול הנפוץ ביותר הוא באמצעות קבוצת תרופות הנקראת מעוררים אשר התרופה המוכרת בהם היא הריטלין.
הרופא גם מחליט האם על המטופל ליטול את התרופה באופן קבוע או רק בהתאם לפעילות העומדת לפניו כמו לימודים בבית הספר או באוניברסיטה. תפקידם של הפסיכיאטר והנוירולוג הוא גם ללוות את המטופל לאחר תחילת הטיפול. הם הכתובת לפנות אליה במקרה שישנן תופעות לוואי לתרופה או במקרה שאינה משפיעה כפי שמצופה.
