במהלך שנות העשרה, במיוחד כשהשינויים ההורמונליים של גיל ההתבגרות נמשכים, ודרישות הלימודים והפעילויות מחוץ לבית גדלות, תסמיני ADD עלולים להחמיר.
בשל בעיות ריכוז, בני נוער רבים עם ההפרעה מתקשים בלימודים, וציוניהם עשויים לרדת, במיוחד אם אינם מקבלים טיפול.
הם נוטים לשכוח משימות, לאבד ספרי לימוד ולהשתעמם במהלך יום הלימודים. בני נוער עשויים לסבול מחוסר יכולת הקשבה, או שהם קשובים יתר על המידה ואינם ממתינים לתורם טרם פליטת התשובות. הם עשויים להפריע למורה, ולמהר דרך משימות. בני נוער עם ADD עשויים אף להיות עצבניים ומתקשים לשבת בשקט בכיתה.
השפעת ADD על החיים
בני נוער עם ההפרעה כה עסוקים בהתמקדות בדברים אחרים, עד שהם שוכחים את המשימה המונחת לפניהם. ניתן לראות מצב זה במיוחד עם שיעורי הבית וכישורי אתלטיקה, ביחסים עם בני גילם.
זהו חוסר תשומת לב לפעילות המבוצעת, המובילה לציונים גרועים בשיעורי ספורט, פעילויות אחר הצהריים, ומגעים עם חברים.
הפרעת קשב בגיל ההתבגרות: הסיכונים
נהיגה מציבה סיכונים מיוחדים לבני נוער עם ההפרעה, והם נמצאים בסיכון גבוה פי שניים עד פי ארבעה להיות מעורבים בתאונות דרכים, בהשוואה לבני נוער ללא ההפרעה.
הפרעת קשב בגיל ההתבגרות עשויה להיות מאופיינת בהתנהגות אימפולסיבית, נטילת סיכונים, חוסר בשלות לשיפוט תקין של התנהגותם, וחיפוש אחר ריגושים. כל התכונות האלו מגבירות את הסבירות לתאונות ופציעות. אך מחקרים מראים שנהגים בגיל העשרה עם ADD, הנוטלים תרופות, נוטים פחות להיות מעורבים בתאונות.
שתיית אלכוהול – בני נוער עם ההפרעה נוטים להיות שתיינים כבדים בהשוואה לבני נוער ללא ההפרעה. במחקרים, בני נוער עם ההפרעה נמצאו בסיכון גבוה פי שניים מבני נוער אחרים לסבול מאלכוהוליזם, וסבירות גבוהה פי שלושה להתמכרות לסמים, מעבר לשימוש במריחואנה. קבלת הטיפול הנכון להפרעות קשב עשוי לסייע בהפחתת הסיכון להתמכרות לאלכוהול ומאוחר יותר לשימוש בסמים.
הטיפול המומלץ למתבגרים עם הפרעת קשב
קיימות דעות רבות הנוגעות לטיפול בהפרעת קשב בבני נוער. חלק מהמומחים מאמינים שטיפול התנהגותי לבד יכול לסייע. אך המכון הלאומי לבריאות הנפש קובע שכשמונים אחוזים מהילדים הנוטלים תרופות לטיפול בהפרעת קשב, עדיין זקוקים להן גם בשנות העשרה.
שילוב תרופות וטיפול התנהגותי הוא הטוב ביותר לטיפול בבני נוער עם ADD. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, והאגודה האמריקאית והאקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים, ממליצים על טיפול התנהגותי לשיפור בעיות התנהגותיות, המהוות חלק מהפרעת קשב.
טיפול תרופתי למתבגרים עם הפרעת קשב
תרופות מרשם נקבעות במקרים רבים לטיפול בבני נוער עם ההפרעה. הן מרסנות את תסמיני ההתנהגות ומסייעות להם להצליח בלימודים. דוגמאות לתרופות ממריצות כוללות דקסטרומפטמין, קונצרטה וריטלין. גם תרופות שאינן ממריצות משמשות לטיפול בבני נוער עם ADD. לתרופות שאינן מעוררות הפרעות קשב וריכוז יש תופעות לוואי שונות מתרופות ממריצות. לדוגמה, הן אינן מובילות לחרדה, עצבנות ונדודי שינה כמו תרופות ממריצות.
השפעות התרופות שאינן ממריצות – מתבגרים המשתמשים בתרופות אלו אינם מפתחים סובלנות לתרופה והן נוטות פחות לגרום להתמכרות בהשוואה לתרופות ממריצות, מה שהופך אותן לאפשרות מתאימה יותר לבני נוער עם הפרעת קשב שיש להם גם בעיות אלכוהול או שימוש בסמים.
תרופות ללא מרשם וטיפולים אלטרנטיביים
אינן מסייעות ועלולות להוביל לחשיבה אבדנית, שינויים במצבי רוח ושימוש בסמים. טיפולים אלטרנטיביים כוללים דיאטות אלימינציה, שימוש בתוספי תזונה, אימון הורים, אימון זיכרון ונוירו-פידבק.
טיפולים אלו משמשים במקרים רבים בשילוב עם תרופות מרשם, ולעתים לא. ה-FDA אישר את התרופה ולריאן, מזון רפואי המכיל אומגה 3, לטיפול בהפרעת קשב. תרופה זו זמינה במרשם בלבד.
