בעולם בריאות הנפש נהוג לאבחן הפרעות בעזרת מדריך הנקרא "DSM:" שמכיל קווים מנחים וקריטריונים עבור כל אבחנה. היתרון בשימוש בDSM הוא שבעזרתו האבחון מתבצע בצורה אובייקטיבית יותר שמאפשרת ביצוע מחקרים מהימנים יותר ומתן טיפולים הולמים לבעיה ממנה המטופל סובל.
אחד הקריטריונים להפרעת קשב וריכוז שהיו נוכחים במספר מהדורות אחרונות של הDSM היה שהסימנים הראשונים צריכים להופיע לפני גיל 7 שכן היא הוגדרה כמחלת ילדות התפתחותית.
בשנים האחרונות התפרסמו מספר מחקרים שקראו תיגר על הקריטריון ולמעשה הביאו להכרה בכך שההפרעה יכולה להופיע גם בתוך גיל ההתבגרות ואף בגיל הבגרות מבלי אף סימן קודם.
חצי ממקרי הפרעות קשב וריכוז התפתחו עד גיל 16
כשחוקרים בדקו אוכלוסייה מבוגרת עם הפרעת קשב וריכוז הם גילו שרק לחצי מהם היו תסמינים קליניים של ההפרעה לפני גיל 7. לעומת זאת, לפני גיל 12 ל95% מהנבדקים כבר היו סימנים של הפרעת קשב וריכוז ולפני גיל 16 ל99% היו תסמינים מתאימים.
כלומר, קריטריון של הופעת סימנים מתחת לגיל 7 הוא מוקדם מדיי בגלל שחצי מהחולים פיתחו את ההפרעה אחרי גיל 7 ומנגד מאוד נדיר שהפרעת קשב וריכוז תתפתח אחרי גיל 16. חשוב להבדיל שמדובר בסימנים ולא באבחנה, שכן האבחנה תלויה כמובן בגורמים אחרים כגון מתי נעשתה פנייה לרופא, גישה וזמינות רופא פסיכיאטר או נוירולוג וכדומה.
הDSM 5 עודכן בהתאם למחקרים החדשים
הגרסה החדשה ביותר כיום של ה DSM היא המהדורה החמישית שראתה אור ב2013 והיא המשמשת היום לקביעת אבחונים בתחום הנפש על ידי פסיכיאטרים ופסיכולוגים. כיום הקריטריונים בDSM החדש עדיין כוללים התייחסות לגיל אך בניגוד למהדורות הקודמות הם מאפשרים אבחנה של הפרעת קשב וריכוז גם בגילאים מאוחרים יותר.
ישנן 2 טבלאות מפורטות, כל אחת מכילה את התסמינים הנפוצים לפי החלוקה לתסמינים של בעיות ריכוז ותשומת לב ותסמינים של פעילות יתר (היפראקטיביות) ופזיזות (אימפולסיביות). כיום הדרישה על מנת לקבל אבחנה היא שחלק מהסימנים הופיעו אצל המטופלים כשהם היו ילדים מתחת גיל 12.
לגיל אין השפעה משמעותית על ההתמודדות עם הפרעות קשב וריכוז
מחקרים עוקבים שהשוו מטופלים עם אבחנה מאוחרת של הפרעת קשב וריכוז לבין כאלה שלא מילאו את קריטיריון הגיל להופעת הסימנים הראשונים הראו גילו שאין הבדל ממשי בין הקבוצות. לשתי הקבוצות היו את אותן תכונות אישיות, קשיים ומחלות נלוות.
התגובה לטיפול עם תרופות סטימולנטיות (התרופות הנפוצות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז, לדוגמא ריטלין) הייתה דומה גם בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים ללא קשר אם ההפרעה אובחנה אצלם לפני או אחריי גיל 7.
כמו כן לא נצפו הבדלים ברמת התפקוד בין קבוצות של מטופלים שסבלו מתסמינים לפני גיל 7 וקבוצות שהתסמינים הופיעו אחריי גיל 7. גם החשיפה לגורמי הסיכון הסביבתיים וסביב ההיריון טרם פיתחו את ההפרעה הייתה דומה בין 2 הקבוצות.
חשיבות גילוי מוקדם שך הפרעות קשב וריכוז
לסיכום, כיום ברור בניגוד לעבר שהפרעת קשב וריכוז יכולה להופיע גם במתבגרים ומבוגרים צעירים על אף שלא סבלו מתסמינים מתאימים בילדותם. אם יש חשש להפרעה כזאת אצל מתבגר מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ אצל מומחה, מכיוון שמצד אחד התפקוד נפגע באותה מידה בין אם היו סימנים בגיל מוקדם או לא ומצד שני גם הטיפולים יעילים באותה מידה ויכולים להקל על המטופל.
