בשנים האחרונות הולכת ועולה המודעות, והנכונות לעסוק באופן פתוח, בקשיים של תלמידים. אם בעבר תלמידים שלא הצליחו להתרכז בשיעור, שהתקשו להישאר קשובים, לבצע מטלות, ללמוד בעל פה, לפתור תרגילים, לכתוב בצורה ברורה וכו'- כל אלה נחשבו לעצלנים במקרה הטוב ולטיפשים במקרה הרע, הרי שהיום ילדים שמתקשים בלימודים יופנו בדרך כלל על ידי מוריהם או הוריהם לביצוע אבחון דידקטי, על מנת לאתר לקויות למידה או הפרעות קשב וריכוז.
מטרת האבחון הדידקטי
אבחון דידקטי הוא למעשה סידרה של מבחנים הבודקת את יכולותיו של הילד במגוון רחב של תחומים שפתיים, גרפיים, חשבוניים ועוד.
באמצעות סדרת המבחנים הזו, יכול המאבחן לאתר את הנקודות בהם הילד הספציפי מתקשה, ולאבחן האם מדובר בקושי שמקורו בלקות למידה (כאשר מוצאים במספר מבחנים קושי שמוסבר בלקות בתחום מסוים, ניתן להסיק שמדובר בלקות למידה בתחום זה).
מציאת הלקות ממנה סובל ילד היא אבן דרך חיונית בהגשת עזרה. כאשר ידוע היכן הילד "תקוע", או מה האלמנטים האקדמיים אשר מפריעים לו להתקדם בלימודים, ניתן לבנות עבורו תוכנית מתאימה שתעזור לו.
מדובר פעמים רבות בהקלות שונות (למשל- התעלמות משגיאות כתיב עבור ילדים דיסגרפים, או פטור ממתמטיקה עבור דיסקלקולים), בשיעורי עזר וחיזוק התחומים הבעייתיים ועוד.
מה אין באבחון דידקטי
אבחון דידקטי מתמקד אך ורק בכישורים האקדמיים של הילד המאובחן, ומנסה לאתר את נקודות החוזק והחולשה של הילד, או את לקויות הלמידה שלו (אם קיימות כאלה).
אך לעיתים האבחון הדידקטי לא יעלה דבר בחכתו- לא תמצא לקות למידה ברורה, לא ימצא קושי אקדמי ספציפי, ולא תמצא הפרעת קשב וריכוז. ובכל זאת- המורים וההורים (ולעיתים גם הילד עצמו) עשויים להמשיך ולדווח על כך שהילד מתקשה בלימודים ואינו מגיע להישגים מספקים.
מה עושים כשהאבחון הדידקטי אינו עוזר?
הרחבת האבחון
מציאת לקות למידה ספציפית היא. במובן מסוים, תגלית "נוחה"- יודעים מה הבעיה, ולכן גם אפשר לטפל בה ביתר קלות.
אך מסתבר, שישנן עוד סיבות אפשריות לקשיים בלימודים, שאינן קשורות בהכרח ללקויות למידה והפרעות קשב.
אחת הסיבות העיקריות היא סיבה רגשית-נפשית, המשפיעה על תפקודו של התלמיד. כאמור, אבחון דידקטי אינו עוסק בשום תחום שאינו קשור למיומנויות למידה וידע.
לכן, אם קיימת תחושה שהאבחון הדידקטי לא נתן מענה מספק, כדאי להרחיב את האבחון ולהוסיף לו חלק נוסף. אבחון פסיכו- דידקטי, כשמו כן הוא, אבחון המשלב את הפן הדידקטי עם בחינה פסיכולוגית של הילד, על מנת לבחון את עולמו הרגשי ולנסות לבדוק האם יש תכנים רגשיים המשפיעים על יכולת הלמידה והריכוז שלו.
אבחון פסיכו – דידקטי
האבחון הפסיכו- דידקטי הוא הרחבה של האבחון הדידקטי.
החלק הדידקטי זהה בשני המבחנים, אך נוספת סוללה של מבחנים פסיכולוגים כדוגמת מבחן בנדר-גשטלט, מבחן ציורים ומבחן של סיפורים על תמונות (TAT).
המאבחן חייב להיות בעל הכשרה באבחון פסיכולוגי, על מנת שיוכל לנתח את המבחנים ולהוסיף לאבחון הדידקטי התייחסות לעולמו הפנימי והרגשי של הילד.
תמונה רגשית יכולה לתת "פתרון" לשאלה מה מפריע לילד ללמוד. ילדים שעולמם הרגשי עמוס, חרד, מדוכא או אינו בטוח או מאורגן, יבטאו זאת בכל תחומי חייהם, וכמובן גם בתחום הלימודי.
לאחר קבלת התמונה הרגשית, כתוספת לתמונה הדידקטית, ניתן באופן מדוייק יותר להתאים לילד את העזרה לה הוא זקוק. יתכן ולא יהיה מדובר בהקלות במבחן או בשיעורי עזר, אלא דווקא בטיפול פסיכולוגי או בהדרכת ההורים או המשפחה על ידי פסיכותרפיסט.
