גמגום הוא הפרעה בשטף הדיבור התקין. הגמגום מתבטא בדיבור מקוטע, בחזרות על הברות או על מילים.
כאחוז אחד מכלל האוכלוסייה סובל מגמגום, שמופיע לרוב בילדות. כמעט כל הילדים עוברים תקופת גמגום קצרה, אך היא חולפת מאליה. הגמגום שכיח פי 3 אצל גברים לעומת נשים. פעמים רבות הגמגום מחריף עם הזמן לחזרה על משפטים שלמים והפסקות דיבור שאחריהן עווית דיבור.
אבל הגמגום גם משתנה בהתאם למצב, לסביבה ולנוכחים.
הגורמים לגמגום
עדיין לא נמצאה סיבה ברורה לגמגום ונראה כי ישנם לתופעה גורמים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים. פעמים רבות הגמגום מופיע כסימפטום של קשיים רגשיים ומתח, או שהוא מחמיר במצבים שכאלה.
נמצא גם כי התופעה קשורה גם לגנטיקה ופעמים רבות כאשר הורים גמגמו תקופה מסוימת והדבר עבר, תתגלה תופעה דומה גם אצל ילדיהם. לעתים לצד הגמגום מופיעות בעיות נוירולוגיות נוספות. ממצא מעניין מראה כי אצל אנשים מגמגמים הצד הימני של המוח פועל בזמן הדיבור, לעומת הצד השמאלי שפועל אצל רוב האנשים.
השפעות הגמגום
גמגום מביא לכך שכל צורת התקשורת של האדם המגמגם משתנה, המלים נבחרות בקפידה, הסיטואציות החברתיות יוצרות מועקה וחוסר נוחות ובעקבות כך נוצרים קשיים חברתיים ורגשיים רבים.
דבר זה עלול לפגוע בביטחון העצמי, ביצירת קשרים חדשים, ברכישת השכלה ומציאת עבודה. ישנם אנשים מגמגמים שמתקשים לדבר בפומבי ואפילו בפני חברים קרובים ולכן הם פשוט בוחרים בשתיקה, דבר שפוגע עוד יותר בתפקוד החברתי ובכלל.
אבל ניתן למצוא מגמגמים רבים שהגיעו להישגים מרשימים: משה רבנו, דרך אייזק ניוטון, צ'רלס דרווין, וינסטון צ'רצ'יל ועד מרלין מונרו שהסתירה את הגמגום בקול הדק שאימצה לצורך הסרטים.
טיפול בגמגום
טיפול בגמגום אינו מעלים לגמרי את הבעיה, אבל הוא משפר אותה במידה משמעותית, במיוחד בקרב ילדים- שאצלם אחוזי ההצלחה גבוהים מאוד. הטיפול נעשה על ידי קלינאי תקשורת. ישנם טיפולים שעוסקים במימדים שונים של הגמגום, או בכולם ביחד:
- האספקט הפיזי- טכניקות של דיבור והגיה. במהלך הטיפול נלמדות טכניקות של הפחתת קצב הדיבור, הגיה נכונה של המלים ו"החלקת" הברות.
- האספקט התקשורתי– כלומר הרמה התפקודית ביום יום.
- האספקט הפסיכולוגי- רגשי שקשור בתופעה. התמודדות עם מצבי מתח, שיטות חשיבה מועילות, בניית בטחון עצמי.
בטיפול בילדים מתמקדים פעמים רבות בעבודה עם המשפחה דווקא- כיוון שהגמגום מושפע מהסביבה ופעמים רבות אדם מגמגם מדבר לגמרי שוטף כאשר הוא מצוי לבדו. לכן הטיפול מתמקד באינטרקציה בין ההורים והילד, או עם שאר האחים, בהרגלי הדיבור בבית וכן בתגובות לגמגום של הילד. כך בעצם מסייעים לילד באמצעות יצירת שינוי בסביבה הקרובה אליו. לעתים מערבים גם את הצוות החינוכי.
בכל מקרה, הטיפול הוא ממושך ודורש סבלנות מצד הילד וההורים.
שיטה נוספת שתופסת תאוצה בתחום הוא טיפול קבוצתי בגמגום, גם מכיוון שדיבור הוא חלק מהתקשורת החברתית. מסתבר כי התקשורת בין הילדים החברים בקבוצה, ההזדהות והתמיכה, לצד התחרות ביניהם, יוצרים שיפור משמעותי אצל המשתתפים בתחום הרגשי והתקשורתי.
מומלץ להתחיל את הטיפול בגיל צעיר ככל האפשר, כדי ליצור הרגלים נכונים ולמנוע מהילד תסכול בבית הספר, שבו השפה המדוברת היא עדיין כלי הלימוד והתקשורת המרכזי.
ייתכן שעם כניסת המחשוב יותר ויותר לחיינו, כולל הפופולריות הגוברת של הרשתות החברתיות והכניסה של המחשוב למערכת הלימוד, ילדים מגמגמים יוותרו על התקשורת המילולית לטובת זו הוירטואלית הכתובה. אך חשוב לא לוותר על כלי כל- כך מרכזי בתקשורת ולנסות לשפר את שטף הדיבור של הילד וכמה שיותר מוקדם.
מאמרים נוספים בנושא:
דיספרקסיה ורבלית
ליקויים חברתיים
ליקויי קריאה
