פיגור שכלי הוא מצב של כושר שכלי נמוך עקב לקות התפתחותית. עקב הלקות ישנם קשיים תפקודיים בתחום הלמידה, התקשורת הבינאישית והיכולת ההסתגלותית.
נהוג לחלק את הסובלים מהליקוי לרמות מסוגלות, מפיגור קל המצריך תמיכה מעטה ועד פיגור עמוק שמצריך תמיכה אינטנסיבית, לעתים אף סיעודית. החלוקה לרמות נקבעת לפי אבחון אינטיליגנציה (IQ), כאשר פיגור שכלי מוגדר מתחת ל-70 נקודות.
הגורמים לליקוי
לא כל הגורמים לפיגור שכלי ידועים עדיין, אך נראה כי ישנם מספר גורמים, ביניהם גורמים פיזיולוגיים, סביבתיים ועוד:
- פגיעות פיזיות- פגיעות ראש, חנק ועוד.
- גידולים בראש
- סיבוכי הריון ולידה
- בעיות גנטית ועיוותי כרומוזומים.
- הרעלות וזיהומים בילדות
- דלקת קרום המוח
- תסמונת דאון
נוסף על הפיגור ממקור אורגני ישנם מקרים של פיגור כתוצאה מחסך סביבתי, למשל ילד שהוריו לא סיפקו לו מספיק גירויים, לא דיברו איתו ולא חשפו אותו לסביבה החיצונית גדל עם חסך התפתחותי רציני שמתבטא בפיגור.
אבחון
אבחון פיגור שכלי נעשה במרכז אבחון מאושר ע"י משרד הרווחה ונעשה בכמה דרכים:
- ראיון עם המאובחן ועם המשפחה
- בדיקה רפואית
- מבחנים פסיכולוגים
- בדיקה פסיכיאטרית – אם עולה חשד לקיום מצוקה נפשית
לאחר שיחת סיכום עם המאובחן ומשפחתו התוצאות מועברות לידי ועדת אבחון מטעם משרד הרווחה, אשר קובעת בהתאם לתוצאות המבחנים האם קיים פיגור שכלי ומהי רמתו, האם יש לפיגור רקע סביבתי- משפחתי ומהו המצב הבריאותי והנפשי של אותו אדם, באילו תחומי חיים ישנן בעיות הסתגלות ולאיזו תמיכה הוא זקוק.
מערכי תמיכה
אנשים הסובלים מפיגור שכלי נמצאים תחת אחריות משרד הרווחה, אשר אחראי לדאוג לרווחת הסובלים מפיגור מגיל הגן ועד הבגרות באמצעות מערכת של עובדים סוציאליים.
במערכת החינוך המגמה בשנים האחרונות היא לשלב ילדים הסובלים מפיגור שכלי קל עד בינוני במערכת החינוך הרגילה, לעתים תוך מתן סיוע כמו שעות תגבור ממורים לחינוך מיוחד. ילדים הסובלים מפיגור בינוני עד קשה לומדים לרוב במוסדות חינוך מיוחד המותאמים לצורכיהם, שם לומדים גם כישורי חיים כגון שימוש בתחבורה ציבורית, שימוש בכסף ועוד. צעירים הסובלים מפיגור זכאים להישאר במערכת החינוך עד גיל 21.
עד לאחרונה צעירים שרצו להתגייס לצבא יכלו לעשות זאת רק כמתנדבים אך באחרונה נפתחו מספר מחזורי גיוס לבעלי פיגור שכלי, שהם חיילים לכל דבר.
בוגרים בעלי פיגור שכלי מתגוררים לרוב בהוסטלים, דירות קהילתיות או מערכי דיור מוגן. במגורים אלה נשמר לרוב סדר יום קבוע הכולל עבודה שיקומית, אם ניתן, חוגים ופעילויות פנאי ומשק הבית מנוהל ככל הניתן ע"י הדיירים עצמם, בליווי ובעזרת המדריכים.
טיפול בפיגור שכלי
פיגור שכלי אינו ליקוי הניתן לריפוי מלא, אך בהחלט ניתן להפחית את הסיבוכים באמצעות טיפול מתאים.
טיפול התנהגותי – מסייע לרכישת מיומנויות חברתיות ומיומנויות תקשורת ולהפחתת התנהגויות תוקפניות.
אבחון פסיכולוגי – מסייע לרכישת כלים להרגעה,הבנת הסביבה החברתית והפחתת כעס ודיכאון הנגרם תוצאה של מצוקות רגשיות הנובעות מהפיגור השכלי.
התערבות משפחתית – במסגרת טיפול פסיכולוגי או אחר נעשות לעתים התערבויות משפחתיות שמטרתן ליצור תקשורת בונה בין המשפחה לאדם הלוקה בשכלו, לעודד את הביטחון העצמי של האדם הסובל מפיגור, לתאם ציפיות בין בני המשפחה וליצור קרבה והבנה הדדית.
טיפול פסיכיאטרי – אמנם פיגור שכלי אינו נחשב להפרעה נפשית, אך מגמה של השנים האחרונות מזהה ברבים מהסימפטומים שלו. בין הסימפטומים הידועים ישנם: הקשיים החברתיים, קשיי הריכוז והתנודות החריפות במצב הרוח.
טיפול פסיכיאטרי מאפשר מתן תרופות פסיכיאטריות מסוימות המשמשות להפחתת הפרעות נלוות. למשל ליתיום, המשמש בעיקר כתרופה להפרעה דו- קוטבית (מאניה דיפרסיה) נמצא כיעיל להפחתת התנהגויות תוקפניות אצל בעלי פיגור שכלי.
להיות הורה לילד שסובל מפיגור שכלי זה לא פשוט ומצריך משאבים רבים – נפשיים וכלכליים כאחד. אם אתם לא יודעים מול מה אתם עומדים וילדכם אובחן כסובל מפיגור שכלי כדאי להיוועץ עם גורמים מתאימים על מנת לתת לו את הטיפול המסור והטוב ביותר. ישנן דרכים נוספות לטיפול והתמודדות עם פיגור שכלי וכל הורה בוחר לבסוף את הדרך שמתאימה לו בהתאם לצרכי הילד.