אבחון דיסגרפיה
כיוון שכל אחד מסוגי הדיסגרפיה מתבטא בקשיים בכתיבת סוגים שונים של מילים, או בצפיפות של מילים או כל מאפיין אחר בכתיבה, אבחון דיסגרפיה צריך להכיל מטלות כתיבה שונות המבדילות בין סוגי מילים שונות, כתיבה באמצעים שונים ועוד.
האבחון המתבצע הוא אבחון דידקטי – אבחון אשר מזהה, מאתר וממפה מיני התנהגויות ואסטרטגיות של למידה, עבור כל אחת מרשימת מיומנויות הבסיס – קריאה, כתיבה, הבעה בכתב ובעל-פה, מתמטיקה ושפה זרה.
חשוב להדגיש כי ההסתכלות על הביצועים במיומנויות השונות מתבצעת בהתאם לכל קבוצת גיל.
המטרה באבחון היא למצוא באיזה סוג של לקות מדובר, מהו המקור שלה, באילו מנגנוני למידה היא פוגעת בעיקר ולאחר מכן לקבוע מהי התוכנית הטיפולית המתאימה ביותר עבור סוג הלקות הספציפית המדוברת. תהליך האבחון הוא זה הקובע האם מדובר בדיסגרפיה, דיסלקציה או דיסקלקוליה.
האבחון כולל שלב של ראיון או שיחה עם הפונה ועם הוריו (ברוב המקרים) לצורך איסוף מידע והבנת התמונה הכוללת, כולל מידע רפואי, התפתחותי, משפחתי וכו'.
בשלב האבחון העיקרי רצוי שתתבצענה הבדיקות הבאות:
- רמת היכולת ומידת הפוטנציאל האינטלקטואלי של הילד
- הערכה של מערכות השפה – אלו מערכות אשר יאמרו לנו מה תהיה מידת ההצלחה ברכישה העתידית של קריאה או כתיבה. בין היתר בודקים כאן את תהליך השיום, הבעה בעל-פה או משמיעה, אוצר המילים ועוד.
- הערכה של רמת הקריאה – כיצד הילד מדייק ומפענח את מה שהוא קורא – האם הוא קורא בשטף ומבין את אשר קרא.
- הערכה של הכתיבה – בודקים האם הילד מאיית מילים נכון.
- בדיקה של התפיסה החזותית של הילד.
- בדיקה של תפקודי זיכרון שונים.
- בדיקה של יכולת מתמטית – רלוונטי מאוד לגילוי דיסקלקוליה.
- בדיקה של תפקוד בתפיסה, דיבור, קריאה וכתיבה של שפה זרה, במידה ויש צורך.
לאחר ביצוע האבחון הדידקטי יש לערוך תכנית טיפול וקידום לתלמיד (באמצעות הוראה מתקנת-מקדמת) ובנוסף ניתנות בהתאם המלצות להקלות והתאמות במבחנים.
אבחונים אלו מבוצעים על ידי מאבחנים דידקטיים (שהוסמכו על ידי משרד החינוך, ובידם רישיון כתוב לעסוק בכך) ואצל פסיכולוגיים חינוכיים (שהוסמכו על ידי משרד הבריאות, ובידם רישיון כתוב לעסוק בכך).
טיפול בדיסגרפיה
הטיפול בדיסגרפיה צריך להיות מותאם לסוג הדיסגרפיה שאובחנה, בדרך כלל טיפול בליקוי למידה נעשה על ידי מורה להוראה מתקנת או על ידי קלינאית תקשורת ובמקרה של בעיה מוטורית על ידי מרפא/ה בעיסוק.
ניתן לשפר את הליקוי הספציפי (קריאה , כתיבה, חשבון) ע"י שיפור התיאום בין האיברים הפועלים (עיניים, ידיים ואברי הדיבור). התרגילים שניתנים מפעילים ישירות את האיברים והמערכות שמעורבים בפעולה המבוקשת.
בדיסגרפיה כאשר מדובר בליקויים מוטוריים קלים עד בינוניים, ניתן לשפר את יכולות התלמיד בתחום של הכתיבה. למשל: לאחוז טוב יותר את העט, לשפר את אופן כתיבת האותיות, צורתן, גודלן ולארגן טוב יותר את מרחב הדף. אך אימון אינטנסיבי בכתיבה יכול להפוך לדבר מעיק עבור הילד ולכן טוב יותר להפנותו להשתמש באמצעים שונים כמו מחשב.
אם מדובר בבעיה בתחום החשיבה אפשר להפנות את הילד למורה מקצועי, כדי שילמד את אסטרטגית החשיבה וארגון הכתיבה. למשל הוראה מתקנת הינה הוראה בגישה מיוחדת שמיועדת לתלמידים לקויי למידה ו/או לתלמידים מתקשים. היא מתמקדת בסיוע במציאת דרכים ושיטות ללמידה יעילה ופיתוח כלים להתמודדות אישית. היא מכוונת ישירות לצרכי התלמיד כדי שיוכל לנצל את כושרו ואת ידיעותיו ויתפקד בצורה הטובה ביותר במסגרת הלימודית וגם חשוב לחזק את דימויו העצמי ותחושת המסוגלות שלו.
הוראה מתקנת מתבצעת לרוב על בסיס שבועי (מספר הפגישות בשבוע משתנה בהתאם לצרכיו של הלומד).
לסיכום, ישנן שיטות שונות ומגוונות לטיפול בדיסגרפיה וכן שיטות טיפול אלטרנטיביות, הכוללות מגוון טיפולים משלימים כגון הידרותרפיה, שיטת אלבאום או טיפול הומאופתי. ניתן גם לפנות לבית ספר מיוחד ללקויי למידה ומסגרות טיפוליות אחרות. מה שחשוב לזכור זה שאסור להתייאש וצריך להתמיד בטיפול ולא פחות חשוב לעודד את הילד בכל התהליך ולהעניק לו תמיכה רגשית איתנה במהלכו.
ראו גם:
