השורה התחתונה לגבי הגורמים לדיסלקציה, אותה לקות למידה שגורמת לקשיים מהותיים בקריאה, ועלולה להשפיע על התפקוד האקדמי הכללי של התלמיד, כמו גם על מאפיינים רגשיים, התנהגותיים וחברתיים, היא שעדיין לא ברור מהם הגורמים ללקות בה.
מחקרים רבים נעשים בתחום, גם על מנת להבין את הלקות, וגם כדי למצוא דרכים למנוע אותה או לתקן אותה. ישנן מספר תיאוריות שמנסות להסביר את הופעתה, ויתכן שהאמת נמצאת בשילובן של כל התיאוריות, וכל ההסברים המדעיים והמחקרים.
אלמנטים נוירולוגיים
מחקרים נוירולוגים מנסים למצוא שינויים במבנה המח או בתפקוד של המח, בהשוואה בין אנשים הסובלים מדיסלקציה לאנשים שאינם סובלים מהלקות.
ישנן דרכים שונות למצוא שינויים כאלה, דרך סריקות מבניות של המח (כמו ה-fMRI, או סריקת PET), ודרך מדידת פעילות מוחית באיזורים שונים (על פי רמת חמצן, זרימת דם ועוד). ואכן, מספר רב של מחקרים מצא הבדלים מבניים ותפקודיים בין המוחות.
אחת התיאוריות הנוירולוגיות המפורסמות שייכות לסמואל אורטון. אורטון מצא שאצל אנשים ימניים, ההמיספרה המוחית השולטת בכל התהליכים השפתיים, היא ההמיספרה הדומיננטית- השמאלית (צד שמאל של המח מפעיל את צד ימין של הגוף ולהפך).
לטענתו, אצל אנשים דיסלקטיים התהליכים השפתיים מתרחשים באופן שווה בשתי ההמיספרות, הימנית והשמאלית, והתיאום בין ההמיספרות לקוי. מכיוון שכך, מופיעות לקויות כמו דיסלקציה.
הבדל נוסף שנמצא בתפקוד הנוירולוגי קשור לפעילות של איבר במח שנקרא תלמוס. התלמוס מקבל אותות מהחושים שלנו, ושולח אותם למרכזים שמפענחים אותם.
נמצא כי אצל אנשים הסובלים מדיסלקציה קיים ליקוי במערכת הזו, שעלול ליצור פגיעה בשליטה בתנועה של העין בזמן הקריאה, וכך נגרמות טעויות של תפיסה (כמו הפיכת אותיות) שהופכת את הקריאה לקשה ביותר. ממצא נוסף מתייחס ליעילות ומהירות העיבוד ושליחת המסרים מהתלמוס.
מחקרים מבניים מוצאים הבדלים בסימטריה של אונות המח ושל חלקים מסויימים במח. איזורים באונות הרקתיות פועלים מהר יותר אצל אנשים שלא סובלים מדיסלקציה.
אצל אנשים הסובלים מדיסלקציה נמצאים בתדירות גבוהה יותר ליקויים במערת העצבים. כך למשל יש יותר קשיים עצביים הקשורים למח הקטן, לשיווי משקל ולתנועה.
יש לציין, שכל הממצאים שתוארו, ועוד רבים אחרים, אינם נמצאים באופן עקבי בכל המחקרים ובקרב כל האנשים שאובחנו כסובלים מדיסלקציה. לכן, לא ניתן לקבוע בוודאות אם מדובר בגורם לליקוי, או בשינויים מבניים ותפקודיים במח שנגרמים כתוצאה מהליקוי, או שבכלל אין קשר סיבתי של ממש בין השניים.
גנטיקה
אם או בלי קשר לממצאים הנוירולוגים בהקשר של דיסלקציה, לא ניתן להתעלם מהלאמנט הגנטי התורשתי שיש ללקות. בקרב מעל 50% מהלוקים בדיסלקציה, נמצא כי גם בני משפחה אחרים מקבלים את אותה אבחנה.
מעניין לציין, שכיום הורים רבים מגלים שהם סובלים מדיסלקציה, רק לאחר שילדיהם אובחנו. לפתע הקשיים מהם סבלו כשהיו תלמידים צעירים נעשים ברורים ומובנים.
דיסלקציה נרכשת
בדרך כלל כאשר מדברים על דיסלקציה, מדברים על תופעה מולדת, אשר ביטוייה מתחילים בגיל הגן או קצת למעלה מכך, כאשר הילד נחשף ונדרש לרכוש מיומנויות של קריאה ושל זיהוי אותיות וכד'.
אך ישנם מקרים בהם הדיסלקציה נוצרת במהלך ההתפתחות כתוצאה מפגיעה כלשהי במח. אמנם הגורם שונה לחלוטין, וגם התמונה הקלינית יכולה להיות שונה מאשר בדיסלקציה מולדת, אך ההתמודדות של הילדים היא דומה, האבחון, הטיפול וההתערבות זהים, בין אם הדיסלקציה מולדת ובין אם היא נרכשת.
גורמים שיכולים ליצור דיסלקציה אצל ילדים שלא סבלו ממנה בלידתם הם פגיעות ראש, שבץ או אירוע מוחי, דלקת קרום המח, ופגיעות נוירולוגיות נוספות כמו סרטן, גידול או ניתוח.
