דיסקלציה היא לקות הלמידה הנפוצה ביותר והמוכרת ביותר איתה מתמודדים תלמידים בכל הגילאים במערכת החינוך.
רבות מדובר על החשיבות של אבחון לקויות למידה בכלל ודיסלקציה בפרט בגיל צעיר ככל האפשר, על מנת להעניק לילדים כלים ותמיכה שיאפשרו להם לא לפתוח פערים גדולים מידי מבחינה לימודית, ולא לחוות תסכולים וקשיים גדולים מידי בתהליכי הלמידה שלהם.
להלן נעסוק במספר סוגיות משמעותיות בהתמודדות עם דיסלקציה בגיל הנעורים. נתייחס הן למצבים של אבחון מאוחר, כלומר- ילד שמגלה על לקות הלמידה שלו רק בנערותו, והן למצבים בהם האבחון נעשה בגיל צעיר, אך משמעויותיו משתנות עם ההתבגרות.
דיסלקציה המופיעה בגיל הנעורים
רב החוקרים כיום מסכימים שדיסלקציה היא לקות למידה מולדת, בעלת מקור גנטי- ביולוגי. בהתאם לכך, סביר להניח שדיסלקציה לא פשוט "מופיעה" בגיל הנעורים. כאשר אבחון דיסלקציה נעשה בגיל מאוחר יחסית, ניתן לייחס זאת לשתי אפשרויות.
ראשית, יתכן שהילד לא אובחן בגיל צעיר מסיבות שונות – חוסר מודעות, חוסר פניות לאבחון, התמודדות עם קשיים אחרים שהסתירו את קיום הקושי הלימודי ועוד.
שנית, יתכן שהילד לא הופנה לאבחון משום שבגיל צעיר, ובשנות בית הספר היסודי, הצליח להתמודד היטב עם הדרישות הלימודיות למרות הלקות. כך למשל, במקרה של דיסלקציה קלה, יתכן בהחלט שהילד הצליח ללמוד קריאה וכתיבה יחד עם שאר בני כיתתו. אך כאשר הילדים גדלו, ושגיאות הכתיב והקריאה האיטית כבר התחלפו אצל רב הילדים לכתיבה תקינה וקריאה פלואידית, פתאום מתגלה הפער בין הנער הסובל מדיסלציה לשאר הילדים, ורק אז מתבצע האבחון.
צרכים של מתבגרים
הורים רבים שהילד שלהם סובל מלקות כלשהו מנסים לעודד אותו ואומרים לו "אתה מיוחד". ילדים בגיל ההתבגרות בדרך כלל לא רוצים להיות מיוחדים אלא רוצים להיות כמו כולם. לכן, ילד שמאובחן כסובל מלקות למידה, עלול לחוש חריג ושונה, ולחוות קושי רגשי בהתמודדות.
חשוב להבין שבגיל ההתבגרות נמצאים נערים ונערות בשיא של החשיבות שמוענקת לדעת הסביבה. מה החברים חושבים עלי? מה בני המין השני חושבים עלי? האם אני יותר או פחות אטרקטיבי? החרגה של נער למשל, הוצאתו לשיעורי עזר, או הבלטה של הקושי שלו, עלולים אם כן ליצור מצוקה רגשית.
עם זאת, כמובן שבגיל ההתבגרות הדרישות הלימודיות עולות, והקושי המורגש כתוצאה מהדיסלקציה עשוי להיות משמעותי יותר. נערים בעלי מוטיבציה ללימודים עלולים לחוש כיצד הם נאבקים מול קשיים שחבריהם לא רואים. נערים ללא מוטיבציה גבוהה ללימודים עלולים להתייאש ולוותר בגלל הקשיים הללו.
סודות ושקרים
עד לפני 20 שנים בערך, רב הילדים שאובחנות כסובלים מלקויות למידה שמרו את המידע הזה בסוד. רוב הילדים בכלל לא ידעו מה זו דיסלקציה, וכל המודעות החברתית לבעיה היתה נמוכה מאוד. בוגרים שהיו מתבגרים בשנים הללו מספרים על הסוד שנאלצו לשמור, על ההתחמקות לכיתות החינוך המיוחד, על העלבונות שספגו מחבריהם ומוריהם על "טיפשותם" או "עצלותם".
אחד השינויים החיוביים והמשמעותיים שחלו מאז, הוא הפתיחות הגדולה יותר בה נוקטים רב בני הנוער ביחס לקשייהם. נראה שמלבד התמיכה הלימודית המתאימה לצרכים ולדרישות הלימודיות של בני הנוער, השיתוף והפתיחות הם המתנה הגדולה ביותר שניתן להעניק להם.
בני נוער רבים סובלים מדיסלקציה וקשיי למידה אחרים, ואין בכך כל בושה. נער שבוחר לגלות ולשתף בקשייו, יוכל להתמך יותר, הן על ידי המסגרת והן על ידי חבריו, לא לחוש שונה וחריג, ולקבל את העזרה לה הוא זקוק.
חשוב שנערים ידעו וילמדו על הלקות שלהם, על הדרכים בהן הם יכולים להעזר, ויהיו שותפים בהחלטות לגבי הסיוע שניתן להם.
