
דיסלקציה היא לקות למידה שעיקרה פגיעה ביכולות הקשורות למילים, ובאופן ספציפי יותר- פגיעה ביכולת לרכוש מיומנויות של קריאה. מכיוון שרב הלמידה שלנו, והדרישות האקדמיות, נעשות דרך קריאה, או כתלות בכישורי קריאה, הרי שהדיסלקציה עלולה לפגוע בתפקודים לימודיים באופן מאוד נרחב, לפגוע בהישגים, בידע, וגם בדימוי העצמי, בכישורים החברתיים ועוד.
בגלל השפעתה המשמעותית, מחקר רב מתנהל בהקשר של הדיסלקציה, ובפרט לגבי הגורמים לה. אחד התחומים שנבדקים הוא התחום הגנטי. האם יש קשר בין דיסלקציה וגנטיקה? האם הגנטיקה יכולה להסביר את הדיסלקציה? ובעצם – למה זה חשוב?
מה בין גנטיקה ודיסלקציה
גנטיקה היא תחום מדעי רחב מאוד, שבבסיסו ההבנה שאנחנו נולדים עם מטען מולד שמשפיע באופן נכבד על איך שאנחנו נראים, הנטיות שלנו, היכולות שלנו, הקשיים שלנו, המחלות שלנו, ואולי גם אלמנטיים ממי שאנחנו, האישיות שלנו וההתנהגות שלנו.
הניסיון להבין את ההשפעות הגנטיות משמעותי ביותר על מנת להבין מחלות, למצוא תרופות חדשות, למנוע פגמים גנטים ועוד.
בתרבות הפופולרית, כאשר מדברים על "דיסלקציה גנטית" מדברים על תופעה שהינה חזיון נפרץ בתחום אבחון לקויות הלמידה – ילדים שמאובחנים כסובלים מדיסלקציה הם בדרך כלל לא הראשונים במשפחתם שסובלים מאותם קשיים.
פעמים רבות נזכר אחד ההורים בקשיי הקריאה שהוא חווה כילד, גם אם לא אובחן באופן רשמי. לעיתים, מאובחנים אחים של ילדים שכבר אובחנו כסובלים מדיסלקציה.
מכאן, המשמעות היא שלדיסלקציה ישנו מרכיב גנטי כלשהו. לילד להורה הסובל מדיסלקציה יש סיכוי גבוה יותר להיות מאובחן בעצמו ביחד לילדים שהוריהם אינם סובלים מדיסלקציה. גם לאח של ילד כזה יש סיכוי גבוה יותר להיות מאובחן בעצמו.
ממצאים מחקריים
הממצא שתואר לעיל הינו ממצא מתאמי – באופן סטטיסטי ניתן לדבר על סיכויים להיות מאובחן כסובל מדיסלקציה. מחקרים אחרים ניסו למצוא באופן מדוייק יותר את המרכיב הגנטי שאחראי לאותה עלייה בסיכויים. המחקרים נעשים על ידי השוואות של חומר תורשתי- DNA, בין אנשים הסובלים מדיסלקציה לאנשים שאינם סובלים מדיסלקציה.
השוואות ספציפיות נעשות בין DNA של אותם בני משפחה, הורה-ילד, אחים, תאומים וכד'. ההשוואות נעשות על חלקים מסויימים של ה-DNA, על פי ההשערות המחקריות. מחקרים שונים מצאו ממצאים שונים על גנים ספציפיים (למשל, מחקר מאוניברסיטת ייל מצא הבדל בגן על כרומוזום 6, ומחקר שבדי מצא הבדל בגן על כרומוזום 3).
ממצאים אלה מעידים, ככל הנראה, שלא קיים גן בודד שאחראי על הופעת דילסקציה, אלא ששילוב של מספר גנים עשוי להביא לתמונה הקלינית המאובחנת.
משמעות הממצאים הגנטיים
להבנת הרקע הגנטי של דילסקציה (וגם של לקויות או הפרעות אחרות) יש משמעות במספר מישורים: אבחון, קבלה, והבנה של התופעה.
לאבחון של דיסלקציה יש חשיבות רבה, ובעיקר לאבחון מוקדם. ילדים שמתקשים ברכישת הקריאה עשויים להיות מתוייגים כעצלנים במקרה הטוב, וכ"מופרעים" במקרה הרע. חשוב מאוד לדעת מוקדם ככל האפשר שלילד יש בעייה אמיתית, והוא זקוק לסיוע והתאמה של תוכניות הלימוד כדי שיוכל להגיע להישגים, ולממש את הפוטנציאל שלו.
ההבנה שישנו מרכיב גנטי משמעותי בדיסלקציה יכולה לעזור באבחון פעמיים. ראשית, אם ידוע שאחד מבני המשפחה סובל מדיסלקציה, יש טעם בעריכת אבחון ברגע שמתגלים הקשיים המינימליים ביותר, ועוד לפני שהשפעתה של הדיסלקציה מגיעה בשיאה (אפילו בגיל הגן).
שנים חוקרים אופטימיים טוענים שבעתיד יהיה ניתן לאבחן דיסלקציה באמצעות בדיקת המטען הגנטי, ואולי אפילו באמצעות בדיקת דם. כמובן שהמרחק מכך עדיין גדול מאוד.
האבחון המוקדם, יחד עם ההבנה שמדובר בליקוי גנטי, יכולים לשפר באופן משמעותי את ההבנה של הלקות, ואת הקבלה של הילדים כמתמודדים, ולא כעצלנים.
ראו גם: