שיטת טומטיס פותחה על ידי אלפרד א. טומטיס, רופא אף אוזן גרון וקרויה על שמו. הוא היה הראשון לגלות כי העובר מסוגל להאזין ולהקשיב לצלילים עוד בבטן אימו. הוא פיתח שיטה של אימוני הקשבה באמצעות גירוי צלילי.
המסוגלות והמיומנות לשמוע באופן מכוון היא הקשבה. להקשבה ישנה חשיבות עליונה וכל פגימה בה תוביל לתפקוד קוגניטיבי לקוי ולהוצאה מאיזון. הוא הגדיר את המצב כך: "ילד שאינו מתרכז, שלומד שפה באיטיות, או הסובל מבעיות התנהגותיות, מדוכא או מוגבל ביכולות ההקשבה שלו" – אלפרד א. טומטיס. מאמר זה עוסק ביישום טיפול בשיטת טומטיס בכבודם של ילדים הסובלים מדיסלקציה, והטיפול ידוע יותר בזכות היתרונות החינוכיים שלו.
בדיקת שמיעה והקשבה
קיים הבדל מהותי ועמוק בין שמיעה והקשבה. שמיעה היא קבלה פסיבית של צליל. היא חסרת הבחנה ושרירותית. הקשבה, לעומת זאת, היא התגובה הממוקדת לצלילים מסוימים. היא מבחינה בין טונים בצלילים מסוימים. היא כרוכה ברצון הבסיסי לתקשר עם העלם סביב.
במהלך בדיקת שמיעה קונבנציונלית, רגישות לרעשים חזקים או תפיסה חריפה מידי שלהם, אינה מתועדת. בדיקת שמיעה מנתחת את יכולת האוזניים להגיב לגירויים בבידוד. היא מעריכה תגובה לתדרי קול בודדים. מבחן הקשבה פועל בשיטה עמוקה יותר ומנתח את הצלילים הנפרדים, אך במערכת יחסים עם תדרים אחרים סביבם. קיימים מגוון תדרים הצריכים להיות מובחנים בהצלחה על מנת לפענח את כל הצלילים ולפרשם.
האוזן האנושית היא האיבר הראשון המתפתח עד גיל ארבעה וחצי חודשים. חשוב להתייחס לכל סוגי ליקויי השמיעה, לא להתעלם מהם ובעיקר להבין שלקויות אלו אינן אשמת אף אחד. זה משהו שכל אדם לוקה בו במידה מסוימת. דפוס ההאזנה האידיאלי מנתח את הצלילים בצורה מסודרת, והוא חשוב ביותר לרכישת שפה תקינה. אם דפוסי ההאזנה פחות יעילים בפענוח הצלילים, מתרחשת הדפסת הדפוס, המאזין מתקשה לתקשר, והמצב מוביל לבעיות דיסלקציה.
רגישות יתר והפרעות דיסלקציה
גישת טומטיס יוצאת מנקודת הנחה לפיה הסיבה לרגישות יתר לצלילים בקרב ילדים הסובלים מדיסלקציה, טמונה באופן בו הם תופסים את הצלילים. הם מקשיבים בעיקר דרך גופם, הידוע כמוליך כל, ולא עם אוזניהם.
הערכת האזנה קובעת את מידת תפיסתם את הצלילים, האם היא תקינה או מופרת. אם התגובה לצלילים חמורה, הילד יגיב כמו לגירוי, ולכן אין להתפלא על חוסר יכולתו להקשיב לתוכן המסרים המתרחשים סביבו.
התנהגות זו היא התגוננות שמיעתית שאינה הקשבה. הילד עשוי להתקשות ביותר להתמודד עם חיי היומיום, כגון להתנהג כראוי בכיתה, בגן השעשועים, במרכזי קניות, ובתי קולנוע. כמו גם בכל המקומות המאופיינים בקולות מכאניים ורעשים חזקים ובלתי צפויים.
דפוס התנהגות של דיסלקציה, המשרת אותו כמנגנון הגנה מתפתח כאשר הסובל מתעמת עם מתקפת צלילים. הוא עשוי לפרוץ בהתקפי זעם עצומים הנובעים מתסכול, אולי מתוך תקווה שבכך יוכל להסוות את הצלילים הפוגעים בו.
ראו גם:
טיפולים רגשיים- כיצד הם עוזרים בהתמודדות עם דיסלקציה
דיסלקציה בטיפול אצל קלינאי תקשורת כדאי או לא כדאי?
שיטת אלבאום – שיטת טיפול אלטרנטיבי