דיסלקציה היא לקות למידה שמתבטאת בקושי או בחוסר יכולת לרכוש מיומנויות של קריאה. מכיוון שמרבית הלמידה שלנו נעשית באמצעות למידה, והקריאה מהווה חלק מהותי בהשלמת מטלות אקדמיות, הדיסלקציה יכולה להשפיע על תחומים לימודיים נוספים, וממילא גם על תחומים אחרים כמו התחום ההתנהגותי, החברתי והנפשי. אך למרות ההגדרה הברורה של "מהי דיסלקציה", ישנם מספר סוגים של לקויות למידה שנכנסים תחת ההגדרה הרחבה הזו. הביטוי של לקות הלמידה אצל אנשים וילדים הם שונים תמיד.
אחד הסוגים המוכרים של דיסלקציה הוא הדיסלקציה הפונולוגית.
מהי פונמה?
פונמה, או בעברית – הגה, היא יחידת הדיבור הקטנה ביותר. כל מילה אפשר לפרק לפונמות שמרכיבות אותה. למעשה מדובר בצליל עם תנועה (למשל האות ש', יחד עם הניקוד 'פתח', יוצרת את הצליל "שה". "שה" היא פונמה.
נוסיף לה את הפונמה "נה", ונקבל מילה – "שנה", המורכבת משתי פונמות). כאשר תינוקות מגיעים לגיל מספר חודשים, הם מתחילים למלמל, ולאחר מספר חודשים נוספים, הם מגיעים לשלב הפונמות. הם חוזרים שוב ושוב על פונמות אותם גילו: "בה-בה-בה-בה", "מה-מה-מה". בשלב הבא של רכישת השפה הם יתחילו לערבב פונמות: "בה-גה-גה", ורק לאחר מכן, יתחילו לחבר פונמות באופן שירכיב מילים: "א-מא", "במ-בה".
איך מתבטאת דיסלקציה פונולוגית
דיסלקציה פונולוגית, אם כן, היא בעיה נוירולוגית שמתבטאת בקושי לעבד את החלוקה לפונמות, חלוקה שאמורה להתבצע באופן טבעי ובלתי מודע.
דיסלקציה פונולוגית תופיע כבר בגיל מוקדם מאוד (בניגוד לדיסלקציה שמתבטאת בכישורי הכתיבה, שבדרך כלל מגלים אותה בשנות בית הספר, כאשר מתגלה הקושי של הילד לרכוש את הקריאה). ילדים עם דיסלקציה פונולוגית מתקשים לדבר, אוצר המילים שלהם דל, והם רוכשים מילים חדשות באיטיות רבה ביחס לילדים אחרים (ילדים בגילאי 2-3 שנים רוכשים עשרות מילים חדשות בכל יום.
ילדים עם דיסלקציה פונולוגית עלולים לרכוש בכל יום רק מילים אחדות, וכך התפתחות אוצר המילים שלהם איטית ביותר). כאשר הילדים גדלים, וכבר מסוגלים להרכיב משפטים, המשפטים שלהם קצרים יותר, ומנוסחים בצורה פחות טובה.
במקרים קיצוניים הדיבור של הילד לא יהפוך להיות שוטף וגמיש כמו של ילדים אחרים (דיבור גמיש הוא היכולת שלנו לתאר כל דבר במילים ולהרכיב כל משפט אפשרי, בלי שנצטרך לשמוע את המשפט הזה קודם כדי לחקותו).
בבגרות, דיסלקציה פונולוגית מתבטאת בעיקר בקושי להבחין בין פונמות נשמעות. בתהליך לא מודע, כשאנחנו שומעים משפט, המשפט מפורק לפונמות, נקלט, ומחובר מחדש למילים בעלות משמעות. אצל אנשים עם דיסלקציה פונולוגית, הפירוק לא מתרחש, ולכן הקליטה הרבה יותר קשה. זה מתבטא בעיקר במקומות רועשים, כאשר ההפרדה בין הפונמות (שנעשית באופן טבעי גם בדיבור) נעשית פחות ברורה.
הגורמים לדיסלקציה פונולוגית
כמו סוגים אחרים של דיסלקציה, גם בדיסלקציה הפונולוגית אין לחוקרים הסבר חד משמעי לגבי הגורמים ללקות. ברור שמדובר במאפיין נוירולוגי, שקשור ככל הנראה לחלקים במח הקשורים לעיבוד פונולוגי (עיבוד של קולות). הלקות היא גנטית, ויש גם קשר בין קיומה לבין קיום של לקויות למידה נוספות.
טיפול
ראשית, על מנת לסייע לילדים ולמבוגרים הסובלים מדיסלקציה פונולוגית, כדאי מאוד להתאים עבורם את תנאי הלימוד.
רעש הוא גורם כמעט בלתי אפשרי עבור תלמידים אלה, והם כמעט אינם מסוגלים להבין את המדובר כאשר הסביבה אינה שקטה.
בנוסף, יש מקום להתערבות של הוראה מתקנת, עם דגש על למידה מודעת של התהליכים הפונולוגים שאמורים להתרחש בדרך כלל באופן בלתי מודע. תרגול העבודה על פונמות עשוי לסייע לתלמידים לגשר על הפער שיוצרת הלקות שלהם.
