רוב ההורים הם הורים טובים, אך אם הילד סובל מהפרעות קשב וריכוז (ADHD) או מדיסלקציה, הורות "טובה" אינה יכולה להספיק.
על מנת להבטיח שהילד יהיה שמח ויפגין ביצועים טובים בלימודים ובהתנהגות כעת ובעתיד, ועל מנת ליצור סביבה ביתית שלווה, הורים חייבים להיות נהדרים.
למרבה המזל, קל יותר מכפי שניתן לתאר, לעבור מהורות "טובה" ל"מצוינת". כל שנדרש הוא מספר התאמות קטנות בשיטות ההורות וביכולת ההתמודדות עם הילד. מאמר זה מסביר כיצד ניתן לדבר עם הילד על בעיות הקשב והדיסלקציה שלו, אלו שיטות עובדות, ומדוע.
קבלת העובדה שהילד, כמו ילדים רבים אחרים, אינו מושלם
אין זה קל לקבל את העובדה שקיים משהו שאינו לגמרי "נורמאלי" בהתנהגות הילד. אך ילד החש טינה מהוריו ופסימיות שלהם לגבי סיכוייו להצליח בלימודים, אינו מסוגל לפתח את ההערכה העצמית הדרושה לו על מנת להיות ילד שמח המצליח בלימודים, שהופך למבוגר שמסתדר בכל סביבה.
כדי שילד יחוש רצוי ונתמך, עליו להרגיש שהוריו מאמינים ביכולותיו. פעם למדו הורים להתבונן על תסמיני קשב כעל מתנות המתבטאות באנרגיה יוצאת דופן, יצירתיות, כישורים בין אישיים, ויכלו לראות את הברק המצוי בתוך ילדיהם. ביצוע המיטב בהתמודדות מול ילד הסובל מהפרעות קשב היא לאהוב אותו ללא תנאי, ולנהוג בו כאילו הוא האדם שההורים רוצים שיהיה. התנהגות זו תסייע לו להפוך להיות האדם הזה.
אין להפריז בחשיבות התרופות, אך הן אינן הקריטריון היחיד לשיפור בתסמינים
אין ספק שילדים רבים הסובלים מבעיות קשב וריכוז, זקוקים לתרופה המתאימה המשפיעה באופן משמעותי על התנהגותם. אך תרופה בשום פנים ואופן אינה היחידה המשפיעה על השיפורים, ויש להימנע מהעברת המסר לילד כאילו מאמציו להתנהג כראוי ולהשתפר בלימודים אינם קשורים לשינוי החל בו.
כשהילד עושה משהו אותו התבקש שוב ושוב לא לעשות, יש להילחם בדחף לשאול אותו "האם שכחת לקחת את התרופות שלך הבוקר?" הילד אינו צריך לקשר את מינון התרופות והקפדה על נטילתן הקבועה, עם הפגנת התנהגות הולמת, ויש להכיר בבירור במאמציו להשתפר.
הצהרות אלו מעניקות לילד את הרושם שהתנהגותו נשלטת אך ורק על ידי גורמים חיצוניים. אחריות ההורים היא להעביר את המסר הברור לפיו בעוד שהתרופות משפרות את מיומנויות הלמידה אותן השיג, הן אינן נחשבות כאמצעי קסם לטיפול בכל הבעיות.
הבנת ההבדל בין משמעת וענישה
כשהורים מתלוננים במשך תקופה ממושכ, בפני בני משפחה אחרים, חברים או אפילו פסיכיאטר, ומספרים על הצעקות, האיומים, העונשים, לקיחת הצעצועים, ביטול טיולים, שוחד, תחנונים ואפילו מכות, אך ללא השפעה על התנהגות הילד, עליהם להבין את הבעיה בגישה זו. כל ילד שנחשף למגוון כזה של עונשים, הופך להיות מבולבל. הגישה היעילה ביותר להשגת משמעת היא גישת המשוב החיובי, עליה הורים רבים שוכחים להקפיד.
הורים רבים משתמשים בשיטת העונשים כדי להשיג משמעת של הילד, אך למעשה, משמעת ועונשים הם שני תחומים שונים לחלוטין, ומומלץ ללמד את הילד כיצד להתנהג באמצעות הסברים על השלכות התנהגותו, והדגמת התנהגות מקובלת.
בשילוב עם חיזוקים חיוביים בכל פעם בה הילד מפגין התנהגות טובה, ניתן ללמד אותו להתרגל להתנהגות טובה יותר במשך פרקי זמן ארוכים יותר. בהחלט שיש מקום לענישה, אך היא אינה צריכה להיות כרוכה בהתעללות פיסית או מילולית, ואמורה לשמש כמוצא אחרון בלבד.
השיטה הטובה ביותר לחנך ילד הסובל מבעיות קשב היא באמצעות הרכבת תכנית פשוטה של שינוי התנהגות בהתאם לגילו, הכוללת מטרות להשגה ולאחר מכן תגמול באופן שיטתי על כל הישג קטן עד שההתנהגות הטובה הופכת לשגרה. באמצעות תגמול התנהגות חיובית, במקום הענשה על התנהגות שלילית, ניתן לסייע לילד להרגיש מוצלח, ובכך להגביר עוד יותר את המוטיבציה שלו לעשות את הדבר הנכון.
לא להאמין לכל "החדשות הרעות" על הילד – אין זה מהנה לשמוע שהמורים והמנהלים בבית הספר מתארים את הילד כ"איטי" או חסר מוטיבציה. אך אין להניח להערות שליליות אלו להרתיע את ההורים מנקיטה בכל הצעדים האפשריים על מנת להקפיד שהילד יקבל את הצרכים החינוכיים שלו. אחרי הכול, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז ובעיות דיסלקציה יכולים להצליח בלימודים, אם הם מקבלים את הסיוע לו הם זקוקים.
