אבחון מוקדם דיסלקציה הוא משמעותי ביותר על מנת לאפשר לילדים, שסובלים מקשיים אורגאניים, לקבל התייחסות הולמת, תנאי למידה מתאימים, סיוע, התאמות והקלות בדרישות האקדמיות. באופן די מובן, לא נערכים אבחונים לכלל הילדים במערכת החינוך. גם אין בכך צורך. לאבחון נשלחים ילדים כאשר נחשפים הקשיים שלהם, וכאשר נראה שמשהו לא עובד כשורה.
גישה זו אמנם אקונומית, אך היא טומנת בחובה גם בעייתיות – קודם נראים הקשיים, ורק אחר כך נעשה האבחון ומותאם טיפול, ובנתיים הילדים סובלים מקשיים, ללא עזרה מתאימה.
אין בכך כדי לומר שצריך לעשות "אבחונים מונעים". גם לעריכת אבחון שלא לצורך יש מחיר כלכלי ורגשי. אך כאשר מגיעים למצב בו כבר עורכים אבחון, אי אפשר עוד להתעלם מהפן הרגשי שמעורב בלקות הלמידה. אבחון פסיכודידקטי הוא למעשה שילוב של שני אבחונים משני תחומים: האבחון הדידקטי שמטרתו לאתר ולאבחן לקויות למידה שונות ברמה התפקודית האקדמית, והאבחון הפסיכולוגי שמטרתו לתת תיאור של עולם רגשי פנימי.
מי מופנה לאבחון פסיכודידקטי?
כאשר אצל ילד מתגלים קשיים לימודיים, וכאשר התמונה של לקות הלמידה די ברורה לצוות החינוכי, בדרך כלל ישלח הילד לאבחון דידקטי.
האבחון הדידקטי נותן את התמונה מבחינת תפקודי למידה, נותן המלצות לטיפול, ומאפשר קבלת הקלות בבחינות ובדרישות ממשרד החינוך. אך לעיתים (וככל שהאבחון נעשה בגיל מאוחר יותר כך עולים הסיכויים לכך), התמונה יותר מורכבת. לא רק שהילד מתקשה בלימודיו, אלא שמתגלות גם בעיות נוספות- בעיות התנהגותיות הנעות בין סגירות, ביישנות ופגיעה בתפקוד הכללי, ועד להתנהגות מרדנית, הפרעות משמעת והפרעות התנהגות של ממש עד כדי עבריינות.
בעיות רגשיות יכולות להתבטא בהופעה של חרדות, של דיכאון, של בעיות חברתיות ובעיות בבית. כאשר המורים, ההורים, או הילד עצמו, מבחינים בשינויים רגשיים, בקשיים שאינם קשורים בהכרח ליכולת לקרוא, לשינויים בתקשורת, בדפוסי שינה או אכילה, ביחסים חברתיים וביחסים משפחתיים, יש מקום להרחיב את האבחון מעבר לפן הדידקטי, ולפנות לאבחון פסיכודידקטי.
מה עושים באבחון פסיכודידקטי
כאמור, אבחן פסיכודידקטי מורכב למעשה משני אבחונים. החלק הדידקטי זהה לאבחון דידקטי רגיל. הוא כולל מבחנים שבודקים אלמנטים שונים של הקריאה (רצף, שטף, הבנת הנקרא, יכולת קריאה בקול רם, יכולת קריאה דמומה, הבנה של מילים בודדות ובתוך הקשר ועוד), כתיבה (שגיאות כתיב, צורת הכתב, ארגון על הדף ועוד), חשבון, תפיסה מרחבית, יכולת ויזיו-מוטורית, יכולת ביטוי בעל פה ועוד.
החלק הפסיכולוגי של המבחן כולל עוד סדרה של מבחנים מובנים והשלכתיים. המבחנים כוללים מבחן אינטליגנציה (שנותן מנת משכל, וגם מידע נוסף על כישורים קוגניטיבים בתחומים שונים), ומבחנים שמטרתם לקבל הצצה לעולמו הפנימי של הילד (ציורים, כתמי דיו וסיפורים).
האבחון הוא כמובן ארוך יותר מהאבחון הדידקטי, ולעיתים נעשה על ידי שני מאבחנים, כאשר אחד מעביר את החלק הדידקטי, והשני את החלק הפסיכולוגי (את החלק הדידקטי יכול להעביר אדם שעבר הכשרה בתחום. את החלק הפסיכולוגי מעביר רק פסיכולוג קליני).
ממצאי האבחון
גם אם האבחון נערך על ידי שני מאבחנים, בסופו של דבר יתקבל דוח אבחוני אחד שכולל התייחסות לכל התחומים שנבדקו. הדוח יכלול אבחנה של לקויות למידה ושל קשיים מסויימים תפקודיים שהילד סובל מהם. כמו כן, תהיה התייחסות מיוחדת לעולמו הרגשי של הילד, עם או בלי קשר לדיסלקציה.
הדוח יכלול המלצות לדרכי הוראה מתאימות ולהקלות הנדרשות לילד, וכן המלצות לגבי התערבות רגשית או נפשית במקרה הצורך. התוספת הזו יכולה להיות משמעותית במיוחד, משום שלדיסלקציה השפעה על עולמו הפנימי של הילד, וההתייחסות צריכה להיות מקיפה והוליסטית ככל האפשר.
