בשנים האחרונות, עלתה משמעותית המודעות ללקויות הלמידה. נראה שהשכיחות של לקויות למידה באוכלוסייה, ובפרט הפרעות קשב וריכוז, עלתה פלאים (גם אם יש שיטענו שמדובר במצב של אבחון יתר).
לצד זה אנחנו עדים לתהליך אחר, במסגרתו יותר ויותר אנשים מתנגדים לחיסונים מסיבות שונות. הם מתעלמים מהיתרונות הברורים של החיסונים במניעת מחלות ובהקטנת דרגת החומרה של התסמינים שלהן, ומצביעים תחת זאת על סכנות שונות – ולעיתים קרובות משוללות כל היגיון מחקרי או רפואי של הסיכונים.
במאמר הבא, נתייחס לשאלה העולה לעיתים בהתייחס לקשר שבין שני העולמות האלו, אם אכן קיים: לקויות למידה מהצד האחד, חיסונים מהצד השני. השאלה שצריכה להישאל היא האם חיסונים עלולים לגרום ללקויות למידה?
מה גורסים מתנגדי החיסונים?
רוב הטענות כנגד החיסונים מופנות לחלק מהרכיבים אשר נמצאים בהם, בהנחה שהם עלולים לגרום לנזק קצר או ארוך טווח לאדם המקבל אותם (בעיקר ילדים). הכספית היא אחד ה"חשודים העיקריים" מהבחינה הזו. ידוע כי כספית בכמות גדולה עלולה להזיק לגוף, ואכן בחלק מהחיסונים יש כספית בשיעור מסוים. אבל האם ניתן להסיק מכאן על כך שהחיסונים עלולים להביא לנזקי הכספית?
רכיב בשם "תיומרסאל", אשר כמעט מחציתו היא כספית, נחשב בעיני המתנגדים לחיסונים לרכיב בעייתי במיוחד בהקשר הנוכחי.
לה הקשר בין חיסונים המכילים את הרכיב לבין הפרעות נוירולוגיות שונות, לרבות לקויות למידה מסוג דיסלקציה. במחקר אחר מתחילת שנות ה-2000 נמצא לכאורה קשר בין חיסון לצהבת B, המכיל כספית, לבין בעיות נוירולוגיות ביניהן בעיות שינה כמו גם הפרעות קשב וריכוז: מספר המחוסנים בצהבת B שלקו בהפרעת קשב וריכוז גבוה על פי ממצאי המחקר פי 1.8 מאשר ילדים שאינם מחוסנים. המצדדים בתיאוריה הזו יטענו כי גורמי בריאות שונים ברחבי העולם הסתירו נתונים מהסוג הזה מהציבור הרחב.
איזו גישה מקובלת היום בנוגע לקשר שבין חיסונים ולקויות למידה?
יש כיום דיון ער לגבי החיסונים, עם דעות שמושמעות לכאן ולכאן בציבור הרחב. אלא שמנקודת מבט רפואית, נראה שאין כל מקום להתלבטות. לחיסונים יש רשימה ארוכה מאוד של יתרונות בכל הנוגע לבריאות הציבור ולמיגור מחלות שפעם היו נפוצות במיוחד: לראיה, כמה מחלות ש"חוזרות" בשנים האחרונות, כשסיבה מרכזית היא ככל הנראה ההימנעות לחיסונים. הדוגמא המובהקת היא כמובן חצבת.
כיום לא ידוע ברמה התיאורטית והמחקרית כל קשר בין חיסונים לבין ליקויי למידה. מאות מחקרים שנעשו בשנים האחרונות לא הצביעו על כך שהחיסונים מעלים את הסבירות לליקויי למידה. נקודת המוצא היא שכמות הכספית והרכיבים המזיקים בחיסונים, לכאורה או שלא, נמצאת במגמת ירידה משמעותית במהלך השנים. בעשורים האחרונים פיתחו חיסונים בטוחים יותר, מה גם שבכל מקרה כמויות הכספית ברובם המכריע הן מזעריות ולרוב גם בטלות בשישים אל מול הכמויות שהאדם צורך דרך התזונה שלו.
זאת ועוד, התגלה כי חלק מהמחקרים ששימשו את מתנגדי החיסונים הם לא מדויקים עד מפוברקים. כך לדוגמא המחקר שהעלה חשש מוחשי בין חיסונים לבין התפתחות אוטיזם בילדים התגלה כמחקר כוזב, בו נתונים שקריים. לא חסרים גורמים בעלי אינטרסים שמפיצים מחקרים מהסוג הזה כדי לעורר בהלה בציבור, ובעיקר על מנת לקדם פתרונות אחרים שהם משווקים.
שאלת השאלות: לחסן או לא לחסן?
במצב הדברים הנוכחי, נראה שהתשובה לשאלה המאוד חשובה העולה בכותרת המאמר היא שלילית: לא ידוע כיום קשר ממשי ובר הוכחה בין חיסונים לבין לקויות למידה. זכות הבחירה ברוב המקרים נתונה עדיין לשיקול דעתם של ההורים, שחלקם הגדול אכן נסחף ל"טרנד" ההימנעות מחיסונים. מנקודת מבט רפואית ואובייקטיבית ככל האפשר, התנהלות שכזו מסכנת במידה רבה את הילדים ולעיתים אף את בריאות הציבור.
אולי יעניין אותך:
