התמכרות לריטלין – תופעת לוואי של התרופה

רבים לא מודעים לכך, אבל לריטלין ישנו פוטנציאל התמכרותי גבוה, הבא לידי ביטוי בשני מישורים מרכזיים: המישור הנפשי והמישור הפיזי.

סכנת ההתמכרות קיימת גם כשמדובר במינונים נמוכים מאוד וגם כאשר מדובר במטופלים העושים בתרופה שימוש באופן מזדמן ולא קבוע. במאמר שלפניכם נדון באופן שבו גורמת התרופה להתמכרות ולתלות.

מה הם הגורמים להתמכרות לריטלין?

הריטלין היא תרופה המכילה את המרכיב הפעיל מתילפנידאט. מדובר בחומר פסיכואקטיבי בעל השפעה ממריצה על מערכת העצבים המרכזית. החומר משתייך מבחינה פרמקולוגית לקבוצת הפנתילאמינים ולפיכך דומה מאוד בהרכבו ובהשפעתו לדופמין, אדרנלין, אפדרין, קוקאין ו- MDMA (אקסטזי). כאשר מערכת העצבים רגילה להגיב למינון מסוים של ריטלין, מתפתחת באופן טבעי ובלתי נמנע סבילות מסוימת. הכוונה היא לכך שעל מנת שניתן יהיה להשיג את אותה ההשפעה, יהיה צורך לעשות שימוש במינון גבוה יותר.

אי לכך, בשלב מסוים אותם עשרה מיליגרם יהפכו לחמישה עשר מיליגרם, ה- 15 יהפכו לעשרים וכן הלאה. לא אחת ניתן להיתקל במטופלים שהתחילו את הטיפול עם מינון של עשרה מיליגרם והגיעו תוך שנתיים למינון של 50 ואף 60 מיליגרם.

מעבר להתמכרות הפיזית, הבאה לידי ביטוי בצורך להגדיל את המינון על מנת להשיג את אותו האפקט, חשוב לתת את הדעת לאפקט הנפשי של ההתמכרות. הריטלין מעניק למשתמשים בו יכולות מסוימות שאין ברשותם. כך לדוגמה סטודנט הסובל מבעיות קשב וריכוז, יכול באמצעות הריטלין להתרכז בחומר הנלמד במשך שעות רבות ברציפות מבלי שדעתו תוסח.

סטודנט כזה לדוגמה שיבחר לנסות להיגמל מריטלין, ימצא את עצמו במצב שבו הוא מתקשה מאוד להתרגל מחדש ליכולות המוגבלות שלו. במקרים רבים מספור נוצר מצב שבו ההתמכרות הנפשית חזקה מההתמכרות הפיזית.

מה הם התסמינים של התמכרות לריטלין?

התסמין המרכזי של ההתמכרות לריטלין הוא חוסר יכולת להפסיק את השימוש בתרופה למרות רצון עז לסיים את הטיפול. אי לכך, אם ניסיתם להפסיק להשתמש בריטלין ופעם אחר פעם מצאתם את עצמכם נוטלים את התרופה, ייתכן מאוד שהתמכרתם לריטלין. תסמין נפוץ נוסף הוא הסבילות שהזכרנו קודם לכן, כלומר הגדלה של המינון לאורך הזמן לצורך השגת אפקט זהה.

ישנם גם מטופלים המדווחים על תסמיני גמילה לאחר הפסקת השימוש בריטלין. בין היתר ישנם דיווחים על עייפות כבדה מאוד, שלא ניתן להפיג גם באמצעות שינה ארוכה, בעיות ריכוז חמורות מאוד והשתוקקות לתרופה.

כיצד מאבחנים התמכרות לריטלין?

התמכרות לריטלין ובאופן כללי התמכרות לתרופות או סמים, יכול לאבחן פסיכיאטר או פסיכולוג. ישנם מספר קריטריונים לאבחון של הפרעות פסיכיאטריות לרבות הפרעת התמכרות לחומרים ממכרים המאפשרים לאבחן בוודאות כי המטופל סובל מהתמכרות. לפי ארגון הבריאות העולמי על מנת לאבחן התמכרות, על הנבדק לענות על שלושה קריטריונים לפחות מתוך הקריטריונים הבאים:

• התמדה בשימוש למרות שקיימת מודעות לכך שהשימוש גורם לנזק.
• הזנחה של תחומי עניין או הנאות בשל ההתמכרות.
• התפתחות של סבילות.
• הופעה של תסמיני גמילה כאשר מנסים להפסיק להשתמש בחומר.
• קושי בשליטה על כמות ועל משך הצריכה של חומר.
• דחף כפייתי או תשוקה עזה לעשות שימוש בחומר.

כיצד מטפלים בהתמכרות לריטלין?

ישנן דרכים רבות בהן ניתן לטפל בהתמכרות לריטלין. בשלב הראשון מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי, כשהשיטה המוצלחת ביותר הידועה לנו כיום לטיפול בהתמכרויות היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. כמו כן ניתן לפנות לקבוצה של מכורים אנונימיים ולהתנסות בשיטת שניים עשר הצעדים. ההתמכרות לריטלין לא נחשבת לחמורה במיוחד והגמילה מהתרופה נחשבת לפשוטה ומהירה יחסית בהשוואה לתרופות וסמים אחרים.

ראו גם:

תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז עלולות לפגוע בצפיפות העצם בילדים