הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות מוגדרת כמכלול של התנהגויות בלתי מסתגלות הנובעות מחוסר קשב או מאימפולסיביות ופעלתנות יתר. התסמינים להפרעה כוללים חוסר אכפתיות כלפי מטלות הקשורות בעבודה או בפנאי, תזוזתיות תמידית והתנהגויות המפריעות לסדר התקין (למשל בכיתה, מתן תשובה לשאלה לפני שהשאלה הושלמה).
נמצא שההפרעה נפוצה מאד וכ-5%-10% מהאוכלוסייה סובלים ממנה. כמו כן, בשנים האחרונות ישנה עלייה בשכיחות של הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות בקרב האוכלוסייה. מרבית בעלי הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות חשים תסכול רב בחייהם. הם משתדלים לסנן ללא הרף גירויים לא רלוונטים על מנת לשמור על פוקוס ותפקוד תקין אולם פעמים רבות אינם מצליחים לסנן גירויים מסויימים ועקב כך נכנסים לתנודתיות מצבי רוח משתנה שיוצרת אצלהם תגובות עוינות כלפי סביבתם וגורמת לבידודם.
החוויות השליליות יוצרות אצל בעלי ההפרעה מחשבות שליליות אוטומטיות שנוצרות בדרך של התניה ומקושרות גם לדברים נייטרלים לחלוטין. כך, ישנו פחד להתנסות בדברים חדשים מפחד להיכשל. תחושת השונות וחוסר היכולת, מובילה לדיכאון שהוא בעייתי ביותר שכן הוא מונע ניסיונות לנסות שוב ולפעול לפיתוח קשרים ולהתפתחות אישית. לצורך שיפור איכות החיים של בעלי ההפרעה, הוצעו מגוון נרחב של טיפולים. בין היתר נבחן הקשר שבין פעילות גופנית לבין הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות.
ראשית ייבחנו היתרונות של פעילות גופנית על הבריאות בקרב ילדים, מתבגרים ומבוגרים שאינם סובלים מההפרעה ולאחר מכאן תהיה התייחסות להשפעה של פעילות גופנית על בעלי ההפרעה.
פעילות פיזית והישגים לימודיים
רוב המחקרים עד היום בחנו את ההשפעה של פעילות פיזית על הישגים אקדמיים, קוגניציה ומדדים של IQ. מחקר שכזה בחן את הקשר בין רמת הכשירות הגופנית של תלמידי כיתות ג' וכיתות ה' ביחס להישגיהם האקדמיים. הממצאים הראו קשרים חזקים בין מדדים של כשירות גופנית לבין רמת הישגים אקדמיים, כלומר ככל שרמת הכשירות הגופנית היתה גבוהה יותר כך היו ההישגים האקדמיים טובים יותר. כמו כן, העלו הממצאים כי ככל שרמת הכשירות הגופנית גבוהה יותר, כך מדד ה-BMI נמוך יותר (BMI גבוה מעיד על רמות גבוהות יותר של שומנים בגוף). כלומר ככל עושים יותר פעילות גופנית, כך רמת השומנים בגוף נמוכה יותר. מכאן, שכפי שרבים כבר יודעים, ההשפעה של פעילות גופנית היא חיובית ביותר על התפקוד, במגוון של תחומים.
פעילות גופנית לבעלי הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות
השאלה היא האם פעילות גופנית גם תורמת לתפקוד של בעלי הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות? במחשבה ראשונית, ייתכן שפעילות גופנית עלולה להחמיר את מצבם של בעלי ההפרעה, שכן פעלתנות היתר שממנה הם סובלים תתגבר עם פעילות גופנית מוגברת. הנושא נבחן במספר מחקרים שמציעים שפעילות פיזית יכולה דווקא לעזור לילדים עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות. המחקרים מחלקים את סוגי הפעילות הפיזית לשניים – פעילות נמרצת ופעילות מתונה. פעילות פיזית נמרצת כוללת ריצה או פעילות אירובית. פעילות פיזית מתונה כוללת הליכות או ריקוד כתחביב.
(2006) Azrin* הציעו שלילדים היפראקטיביים פעילות גופנית נמרצת יכולה להיות יעילה לצורך חיזוק של נינוחות כדרך לשפר את הביצועים בלימודים. פעילות פיזית משפרת את הפעילות של כימיקלים במוח שאין מהם מספיק בקרב ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות. החוקרים השתמשו בדימוי של כלכלות המבוססות על אסימונים לצורך חיזוק של ההתנהגות הרצויה. בכלכלות אלה אסימונים נתינים עבור התנהגויות רצויות. אם נשתמש בדוגמא של כלכלת האסימונים לצורך חיזוק התנהגויות מסוימות בקרב ילדים עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, ניתנים חיזוקים חיוביים בכל פעם שהם מבצעים פעילות גופנית במטרה להגביר את התכיפות של העיסוק בפעילות גופנית.
מחקר אחר בחן קבוצה התגובה של ילדים עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות בהקשר עיסוק בפעילות גופנית. הילדים הורשו לשחק בחצר במה שהוגדר כפעילות גופנית נמרצת. נמצא שהילדים הפכו רגועים יותר בעקבות העיסוק בפעילות הגופנית.
אם כן, המסקנה היא שפעילות גופנית אכן משפרת את התפקוד של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז וכדאי ליישמה במסגות בית ספריות.
* Azrin, N., Ehle, C., & Vinas, V. (2006). Physical excercise as a reinforcer to promote calmness of an ADHD child. Behavior Modification, 30(5), 564-570.
