הפרעת קשב וריכוז בעבודה – האם כדאי לשתף?

אדם הסובל מ ADHD עשוי לעמוד מול אתגרים לא פשוטים במקום עבודתו. קושי בניהול פרויקטים מורכבים  לאורך זמן היא דוגמא אחת לקושי שעשוי לעלות.

יחד עם זאת, יש לציין כבר בהתחלה כי אדם בעל ADHD עשוי להתנהג בצורה שונה מאדם אחר בעל ADHD ולכן לחוות קשיים שונים. זאת, מכיוון ש ADHD  אינה מייצגת מצב ספציפי אלא מצב רחב אליו מתאימים אנשים שונים.

לכן נשאלת השאלה האם הדבר הנכון יהיה לספר ולשתף במקום העבודה את היות האדם בעל ADHD או שמא עדיף לשמור נושא זה כסוד?

החסרונות בחשיפת נושא זה במקום העבודה:

העובד צריך לחשוב על התוצאות של המעשים בנושא זה. מה יהיו התוצאות של גילוי נושא זה במקום העבודה? האם מקום העבודה הינו פתוח ומקבל או שמא יחסי העבודה אינם נעימים ואינם יאפשרו שיתוף פעולה? האם יש אנשים ספציפיים להם אפשר לספר והם יוכלו לעזור ולקדם את הנושא? עד כמה המעביד פתוח ומבין בנושאים אלו ובנוסף מוכן לעזור לעובדים עם בעיות כאלו להתקדם ולהשתפר?

על פי שאלות אלו אפשר להבין שבמקרים מסוימים עשויים להיות השלכות לאו דווקא חיוביות לגילוי נושא זה.

מה עשויים להיות היתרונות בשיתוף וחשיפה של המצב?

ראשית, עצם המצב איננו בהכרח שלילי, אנשים בעלי בעיות קשב וריכוז הינם בדרך כלל אנרגטיים ולכן עשויים להתאים למשרות שונות כגון משרות שיווק, או משרות יזמים עקב ריבוי המחשבות והחדשניות שלהם. לכן, באם ימצא העובד בעל ADHD במקום המתאים לו, יוכל זה לתרום לעסק בו הוא נמצא בצורה טובה יותר.

על כן, אם עובד בעל ADHD מרגיש כי מקום העבודה פתוח ויכול לקבל אותו ומנגד עובד זה חווה קשיים תעסוקתיים בעבודה, יתכן ודיון בנושא עם הגורמים המתאימים במקום העבודה והתמקדות בנקודות הקושי שיש לשפר ועליהם יש לעבוד, עשוי ליצור מצב בו שני הצדדים ירוויחו – גם מקום העבודה וגם העובד.

מהו ADHD?

ADHD – Attention Deficiency Hyperactive Disorder – הינה הפרעה המוגדרת תחת ההפרעות הנוירו התפתחותיות (כלומר הקשורות להתפתחות המוח ומערכת העצבים) וכוללת בתוכה כמה מאפיינים כמו: עודף פעילות, קושי בריכוז, חוסר יכולת לשלוט בהתנהגות ביחס לגיל של אותו אדם.

הגורם למצב זה אינו ידוע במלואו וככל הנראה כולל גורמים גנטיים וסביבתיים שונים. כך למשל, במידה וישנם תאומים זהים בעלי מטען גנטי זהה, כאשר אחד התאומים בעל ADHD, לתאום השני סיכוי גבוהה לפתח ADHD, אך יחד אם זאת, אין זה מתחייב כי אכן יתפתח בתאום השני מצב זה גם כן. כלומר, אכן רואים בADHD כי ככל הנראה יש מרכיב גנטי, אך כנראה שגם גורמים סביבתיים משפיעים.

שכיחות התופעה בעולם איננה מועטה, בשנת 2015, 51.1 מיליון אנשים אובחנו כבעלי ADHD. השוני בנפיצות התופעה באזורים שונים בעולם אינו משמעותי ומיוחסת לשוני בדרך בה מאבחנים מצב זה.

מהם הקריטריונים לאבחנת ADHD?

את ADHD מחלקים לכמה תת חלקים:

• חוסר ריכוז – הכולל בתוכו 9 סימנים
• היפראקטיביות/אימפולסיביות – הכולל בתוכו 9 סימנים
• שני המצבים ביחד.

כדי לאבחן ADHD על הסימפטומים להתחיל לפני גיל 12 ועליהם במקביל להימשך למעלה מחצי שנה, בנוסף לכך, על המצב להפריע בשתי מסגרות שונות (כמו למשל בבית הספר ובבית).

כאשר מזהים 6 מתוך ה-9 סימפטומים האלו, בין אם תחת ההגדרה של חוסר ריכוז ובין אם תחת ההגדרה של היפראקטיביות, ניתן יהיה לאבחן מצב של ADHD.

מה עשוי לעזור לאנשים בעלי ADHD?

טיפול תרופתי וטיפולים פסיכולוגים שונים כמו טיפולים התנהגותיים וקוגניטיביים עשויים להיות לעזר במקרים כאלו.

מבחינה תרופתית בדרך כלל נותנים תרופות ממריצות.