מה קורה אצלך בבית?

הפרעות קשב וריכוז הן אמנם תופעה נפוצה אצל ילדים, אך הן גורמות לפגיעה בתחומים רבים של החיים, כולל במרקם המשפחתי. ביטויי ההפרעה הם כאלה המשפיעים על היחסים התוך משפחתיים, למשל: תזזיתיות, אימפולסיביות, פעלתנות יתר, קושי בלימודים, חוסר- שקט, קושי ארגוני מבחינת זמנים, סדר, איבוד חפצים וכדומה.

אמנם הקושי העיקרי של הילדים הוא בתחום הלימודים, שם הילד צובר פער מחבריו לכתה ו"נשאר מאחור". יחד עם זאת, קושי זה בנוסף על האימפולסיביות והתוקפנות שנלוות פעמים רבות להפרעות הקשב, מוביל פעמים רבות גם לקשיים רגשיים או חברתיים שמשפיעים על המערכת המשפחתית.

ההורים נדרשים להתמודדות לא פשוטה בזמן הכנת השיעורים עם הילד וכן בהתמודדות מול הפידבק מהצוות החינוכי וגורמים אחרים. בנוסף, על ההורים ללמוד על ההפרעות – על הטיפול התרופתי, על האבחון וכדומה. כמו כן, על ההורים לדעת כי ישנם מיתוסים רבים על הפרעות הקשב והריכוז, לכן עליהם להבין אלו מן הדברים נכונים ואלו שגויים. להרחבה: הפרכת מיתוסים על הפרעות קשב וריכוז.

מעורבות משפחתית

הטיפול בילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז הוא לרוב רב- תחומי ומשלב טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי או התנהגותי, הוראה מתקנת ועוד. הטיפולים השונים צריכים להיעשות בתיאום עם הגורמים המתאימים בבית הספר, וכמובן שנדרשת התגייסות מלאה לעבור טיפול בהפרעות קשב וריכוז במשפחה.

למשפחה יש חלק משמעותי בהתייחסות לבעיה: חשוב ביותר לבצע אבחון. כבר אז ההורים מתבקשים לדווח על ההסטוריה המשפחתית והרפואית של הילד, על אופיו ואורח חייו, במטרה להבין את הקשיים הספציפיים שלו.

צריך לזכור שלהפרעות קשב יש לעתים רכיב גנטי, ולפיכך הורה עם הפרעת קשב עלול להתמודד עם מצב בו גם ילדיו סובלים מהפרעות דומות.

ההורה עלול לחוות תסכול כפול – עבור עצמו והיכולת שלו לנהל זוגיות תקינה שתעזור לילד הלוקה בהפרעה, אך מצד שני הוא יכול גם ללמוד מחוויותיו שלו כדי להבין יותר טוב את הבן או הבת.

בהמשך, להורים יש חלק בכל הליך טיפולי – למשל:

• הקפדה על מתן תרופות כמו "רטלין" או "קונצטרה", המסייעות לריכוז או תוספים אחרים, כמו אומגה 3 ועוד.
• שמירה על קשר קבוע עם הצוות החינוכי בבית הספר והגורמים הטיפוליים השונים.
• ההורים עוברים פעמים רבות הדרכת הורים לגבי עיצוב התנהגות, במטרה לסייע לילד בלמידת מיומנויות כגון ארגון והשהיית תגובות, למידת כישורים חברתיים, למידת כישורים אקדמיים וכדומה.
• השתתפות פעילה בטיפול רגשי כזה או אחר.

טיפול משפחתי מתבסס על ההנחה שתפקוד של כל פרט במשפחה משפיע על המערכת כולה, ולהפך: תפקוד המערכת המשפחתית כשלם משפיעה על חבריה.

טיפול כזה נדרש כאשר ההתמודדות עם הבעיות של הילד משפיעה על חוסר תפקוד ברמה המשפחתית, או כאשר הבעיות של הילד מחריפות קשיים קיימים במשפחה.

במקרים כאלה נראה שלרקע המשפחתי יש משמעות רבה בהקשר לקשיי הקשב של הילד.  הטיפול נערך בשיתוף ההורים והאחים, כאשר בטיפול עצמו נוכחים לעתים כל בני המשפחה ולעתים רק אחד מבני המשפחה. הוא אינו ממוקד בילד כ"גורם בעייתי" אלא חותר לשינוי המצב מתוך עבודה של המשפחה כולה, דבר שדורש התגייסות והיענות.

במהלך הטיפול המטפל מסייע לבני המשפחה לזהות את דפוסי התקשורת הנהוגים במשפחה ואת הדפוסים הרגשיים החוזרים על עצמם במשפחה.

טיפול דיאדי – טיפול בהפרעת קשב וריכוז

זהו טיפול של אחד ההורים עם הילד הסובל מהפרעות הקשב והריכוז. טיפול דיאדי מניח גם הוא את המערכת המשפחתית ברקע ההפרעה של הילד, אך מתרכז ביחסים בין ההורה והילד, כשבדרך כלל ההורה יהיה המטפל העיקרי –  מי שמצוי עם הילד במהלך היום.

טיפול דיאדי עובד על זיהוי צרכי הילד ע"י ההורה מצד אחד, ועל בניית הסמכות ההורית, מן הצד השני. הטיפול עובד על דרכי תקשורת נכונות עם הילד ועל יצירת תמיכה בתוך התא המשפחתי.

הטיפול המשפחתי והטיפול הדיאדי יכולים להיות קצרי- מועד או ארוכי- טווח, בהתאם לבעיה ולאופי הטיפול הרצוי. כדאי לברר זאת עם המטפל כדי לתאם כוונות ויעדים לטיפול.

ראו גם:

זיהוי הפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים בגילאי גן