הפרעת קשב וריכוז הינה הפרעה אשר מוגדרת ב- DSM, הספר הפסיכיאטרי המגדיר את כלל ההפרעות הנפשיות. הפרעת קשב וריכוז נובעת מבעיה קוגניטיבית, היא מועברת בתורשה וקיימת אצל כ- 10% מאוכלוסיית הילדים ואצל כ- 6% מאוכלוסיית הבוגרים.
הפרעות קשב וריכוז פוגעות באופן משמעותי בכל הקשור בתפקודי ארגון, סדר ורצף. ההפרעות מקשות על כל פעולה הדורשת מונוטוניות ופסיביות, כל פעולה שמצריכה יציבות והתארגנות. לכן, אנשים עם הפרעות קשב וריכוז סובלים מליקויי למידה ברמה כזו או אחרת, המקשים עליהם מאוד בקריאה, למידה והקשבה.
כיום, יותר ויותר אנשים, בעיקר ילדים, אך לא רק (הפרעות קשב וריכוז בקרב מבוגרים) מאובחנים בהפרעה זו. היא הפכה לפופולארית ועקב כך, נוצרו מיתוסים שונים. במאמר זה נפריך כמה מהם.
מיתוסים על הפרעות קשב וריכוז
מיתוס ראשון: המקור להפרעה הוא נפשי וסביבתי
דעה על הפרעת קשב וריכוז טוענת שהמקור להפרעה יכול להיות רגשי, נפשי או סביבתי. כחלק מדעה זו יש הטוענים שההפרעה היא תוצאה של חינוך גרוע והורים לא סמכותיים. אין לכך כל בסיס.
כאשר ההפרעה לא מטופלת נוצרות בעיות נוספות רגשיות וחברתיות אך הן לא המקור לה, אלא ההפך הוא הנכון. הסיבה להפרעה היא אורגנית, גנטית ולא קשורה בתנאים סביבתיים.
מיתוס שני: לא חייב טיפול תרופתי, זו לא מחלה
אמירה ששומעים לא פעם, היא שלא חייבים טיפול תרופתי כדי להתמודד עם הפרעה זו. אמירה זו נובעת מכך שאנשים לא תופסים את הפרעת קשב וריכוז כמחלה ממש הדורשת טיפול תרופתי.
לעיתים גם נשמע שזו בכלל לא מחלה וחברות התרופות המציאו הפרעה זו, אך אין זה כך, מדובר בהפרעה אורגנית, רפואית אשר אי טיפול בה יגרור חוסר תפקוד מתמשך.
ככל שיעבור זמן ללא טיפול תרופתי, המצב עלול להחמיר. מחקרים מראים שאנשים אשר אובחנו מוקדם והחלו לקבל טיפול תרופתי תפקדו כמו שאר האנשים ויכלו למצות יכולותיהם.
לעומת זאת, במצבים של חוסר טיפול נגרם נזק משמעותי בכל תחומי החיים, יש דיווחים רבים על חרדה ודיכאון, התמכרויות, עבריינות ועוד.
מיתוס שלישי: מדובר בילדים מפונקים וסתם מופרעים
אף מיתוס זה מתקשר לכך שאנשים לא מאמינים שמדובר במחלה ממש. הם חושבים על ילדים אלו כמופרעים ומפונקים ושסתם לא בא להם ללמוד, אך אין ממשות בדעות אלו.
דעות אלו נוצרות מחוסר ידע. אנשים רואים את אלו המאובחנים כבעלי הפרעה זו ורואים כי הם מצליחים להתרכז בדברים שהם לא לימודיים.
כך, נראה שאולי אותם ילדים מפברקים כביכול את קשייהם. גם כאשר ילד מצליח להתרכז במשהו אחר, ניתן לראות את מה שנקרא אובר ריכוז, הוא שוקע כולו באותו עניין באופן מוגזם. אף זה חלק מההפרעה.
מיתוסים על ריטלין
ריטלין היא התרופה הידועה ביותר לטיפול בהפרעה. מדובר בטיפול ממוקד העוזר למספר שעות עד יום. לקיחת התרופה תעזור לסובל מההפרעה להתרכז למספר שעות בדבר בו הוא מעוניין להתרכז. סביב תרופה זו נוצרו מיתוסים שונים, שזה המקום להפריכם.
מיתוס ראשון: ריטלין גורם לדיכאון ולאפתיות
אין בסיס למיתוס זה. במצבים בהם מופיע דיכאון, או שהאדם רגיש לתרופה, או שמדובר בתופעת לוואי חולפת או כאשר יש הפרעת דיכאון בנוסף להפרעת הקשב. כמו כן, מקרים אלו נדירים.
מיתוס שני: לא חייב ריטלין, יש תחליפים על בסיס טבעי
על פי מה שידוע כיום, לא נמצאה עדין תרופה נוספת על בסיס טבעי היכולה להחליף את הריטלין.
מיתוס שלישי: ריטלין ממכר וגורם להתמכרויות
אין בסיס למיתוס זה. ההפך הוא הנכון, אנשים לא מטופלים הראו נטייה רבה יותר להתמכרויות. הריטלין עצמו לא ממכר. בעניין זה אף הגדיל מנהל התרופות האמריקאי, כאשר פרסם מחקר שנעשה על ידו אשר קבע כי ריטלין לא מסוכן לילדים.
